שיטת המחקר של קשב

סיקור הסכסוך הישראלי-פלסטיני: רקע תיאורטי

מחקרים רבים מצביעים על חשיבותם המכרעת של אמצעי התקשורת, ובמיוחד סיקור החדשות בעיתונות ובטלוויזיה, כמקורות העיקריים דרכם מקבלים האזרחים מידע פוליטי – בעיקר בתקופה של סכסוך אלים.1 בעת סכסוך אלים, עיקש וממושך, בו אין מגע ישיר בין הקבוצות, התקשורת היא צינור המידע המרכזי, הבלעדי כמעט, דרכו מקבלים חברים בקבוצות היריבות מידע אלה על אלה. כך גם ביחסים בין הישראלים והפלסטינים, התקשורת היא מקור המידע המרכזי, המתווך עמדות, הלכי-רוח ואורחות חיים בין הצדדים.

 

השפעתה המכריעה של התקשורת על עיצוב עמדות הציבור הישראלי כלפי הסכסוך וכלפי הפלסטינים עצמם קשורה במספר גורמים:


א. מניפולציה תקשורתית דמוקרטית

ככלל, הציבור הישראלי צורך חדשות ממקורות ישראליים בלבד ובהיקף נרחב. המידע המועבר בתקשורת הישראלית על הסכסוך נתפס בעיני ישראלים רבים כבעל רלוונטיות רבה לחייהם, ועל כן בעל חשיבות עליונה. צרכן התקשורת הישראלי מאמין כי הוא חי במדינה דמוקרטית בה אספקת המידע אינה מוגבלת, ולכן אינו נוטה להיות ספקן באשר למידע החדשותי, ואינו נוהג לחפש מקורות מידע אלטרנטיביים. מידע על הקונפליקט ועל היריב מתקבל בציבור כמעט ללא שאלות, ללא חיפוש אחר אישור ממקורות אחרים וללא ביקורת עצמאית. בעתות משבר אף נוטים יהודים-ישראלים רבים לתפוס מקורות מידע זרים כאנטי-ישראלים או אנטישמיים.

במשטרים לא דמוקרטיים, משרתים אמצעי התקשורת את השלטון באופן מוצהר. צרכני התקשורת מודעים לכך, ומסננים את המידע בהתאם לתפיסותיהם. במילים אחרות, במשטרים לא דמוקרטיים המניפולציה התקשורתית היא מוחלטת אך שקופה. במדינה דמוקרטית, לעומת זאת, ההשפעה התקשורתית נובעת מיכולתו של הסיקור התקשורתי להבנות תמונת מציאות. אמצעי התקשורת שומרים על מידה של חופש פעולה מעשי, ובוודאי שאינם מקבלים הוראות מהמשטר. אולם, המוצרים החדשותיים שהם מייצרים עשויים לשקף, בסופו של דבר, את עמדת השלטון באופן עמוק ויסודי. בניגוד למצב במשטרים לא דמוקרטיים – עובדה זו אינה שקופה. ובכן – הציבור הישראלי מהווה יעד פוטנציאלי למניפולציה תקשורתית רחבה, בעוד שלתפיסתו הוא חשוף למקורות-מידע מגוונים ומקצועיים.

ב. היעדר אלטרנטיבה פרשנית
בזמן סכסוך, אמצעי התקשורת במדינות דמוקרטיות נוהגים להגיש את החדשות בתוך מסגרת פרשנית צרה באופן יחסי – ועל כן הציבור אינו נחשף למגוון של פרשנויות אפשריות. לעתים קרובות, המידע מוצג באופן שמייצר תגובה רגשית חזקה: הצד "שלנו" מוצג באופן פטריוטי, כצד הצודק, הנפגע והמאוים – המותקף שלא על עוול בכפו על ידי הצד השני, שכוונותיו רצחניות. המסגרת הרגשית הזו אינה מאפשרת לצרכני התקשורת לשקול אפשריות אחרות לפירוש המידע המגיע אליהם, ולהבין את משמעותו של הסכסוך ואת מורכבותו.

ג. זרימת מידע שלילי
החדשות, מטבען, בנויות בראש ובראשונה על דרמה – סנסציות, קונפליקטים ואי סדרים. הפגנות, אלימות, פשיעה, מלחמות ואסונות הם חומר הגלם הטבעי ביותר לדיווחי חדשות. גם הדיווחים על הסכסוך נוטים לדרמטיזציה – על ידי התמקדות במחלוקות שלא ניתנות לפשרה בין הצדדים, עמדות קיצוניות והצהרות משלהבות, אירועים מאיימים או אלימים, או תוצאות של משחקי סכום אפס.

יתר על כן, מחקרים מראים שבעת סכסוך אתני אלים, החדשות משמשות במה חשובה לביטויי שנאה ציבורית כלפי האויב, וכן לשיקוף סטריאוטיפים וחיזוקם. בישראל, מתייחסת התקשורת לפלסטינים בראש ובראשונה כאל אויבים. הדגש בסיקור הצד הפלסטיני הוא על מידת האיום הנשקפת ממנו, ועל הפעולות שהמדינה עושה על מנת לצמצם את האיום. לנושאים אחרים הנוגעים ל"אויב" – כמו חיי היום יום של הפלסטינים, מצוקותיהם וקורבנותיהם, כמעט אין חלק בסיקור התקשורתי הרגיל. לחשיפה ארוכת הטווח של כל צד לדימויים קשים ולסיפורים על אויבים אכזריים, מסוכנים ורצחניים שבצד השני יש השפעה אדירה על התפיסה הציבורית של היריב.

ד. אתנוצנטריות
לסיקור התקשורתי בכל מדינה, ובייחוד במדינה השרויה בסכסוך אלים, כמו ישראל, יש נטייה להיות אתנוצנטרי. הסיקור ממוקד לרוב במתרחש בקרב העם ובתוך המדינה בה פועל כלי התקשורת, ופחות במה שקורה לעמים אחרים במקומות אחרים. התקשורת הישראלית מדווחת בעיקר על המתרחש בישראל. גם המקורות החדשותיים מצטמצמים: העיתונאים הם ישראלים (לרוב יהודים), ומקורותיהם הכמעט בלעדיים לסיקור הסכסוך הם חברי ההנהגה הפוליטית והצבאית בישראל. כך נוצר מעגל סגור כמעט של פרשנות: הישראלים מדברים עם ישראלים על פלסטינים.


 



1. דניאל דור, מאחורי חומת מגן. תל אביב: בבל, 2003.

 


 

ביבליוגרפיה

 

דניאל דור, עיתונות תחת השפעה. תל אביב: בבל, 2001.


Eli Avraham. Behind media marginality: Coverage of social groups and places in the Israeli media. Lanham, MD: Lexington books, 2003

Dan Berkowitz. Social Meanings of News. Sage Publications, 1997.

Daniel Bar-Tal and Yona Teichman, Stereotypes and prejudice in conflict: representation of Arabs in Israeli Jewish society. New York: Cambridge University Press, 2004.

Daniel Dor. Intifada Hits the Headlines: How the Israeli Press Missreported the Second Palestinian Uprising. Indiana University Press, 2004.

Gadi Wolfsfeld, Media and the Path to Peace. Cambridge: Cambridge University Press, 2004.

Gadi Wolfsfeld & Mohammed Dajani. Media Images of the Other in Israel and the Palestinian Territories: Covering One Another During the Second Intifada. Research Report, the Hebrew University of Jerusalem and Al-Quds University, February, 2003.

Daniel C. Hallin. The "Uncensored War": The Media and Vietnam. Oxford University Press, 1986.

Edward Herman and Noam Chomsky. Manufacturing Consent: The Political Economy of the Mass Media. Pantheon Books, 1988.

 

האסיר איקס 2 - פרשה מסוכנת

פרשת האסיר איקס 2, לפי שני העיתונים הנפוצים במדינה, נעה בין "פירצה ביטחונית איומה" לבין סכנה מוחשית לדמוקרטיה. ומה מגלות האותיות הקטנות? האם העיתונות מבצעת את תפקידה? | להמשך >>

מה באמת היה אחוז ההצלחה של כיפת ברזל?

בין לוחמה פסיכולוגית, אינטרסים כספיים ופוליטיים, וקושי עיתונאי לפקפק בדובר צה"ל – קיבל הציבור הישראלי מידע מוטעה, באופן שמנע דיון מהותי על יכולתה של כיפת ברזל להגן על העורף הישראלי | להמשך >>

הצטרפו לרשימת תפוצה
כך תוכלו לסייע
contactusbig

וידאו קשב