מדיה בלוג

"האינתיפאדה השלישית חיה בעיקר בכותרות"

האם ההתרחשויות האחרונות ביהודה ושומרון אכן מצביעות על הסלמה בטחונית?

11 בינואר 2013


עקב גל פרסומים בתקשורת הישראלית, נוצרה בשבועות האחרונים תמונה שלפיה אנו ניצבים לפתחה של אינתיפאדה שלישית. אלא שהמומחים הצבאיים ונתונים מהשטח סותרים הנחה זו. מי, אם כן, עומד מאחורי הספין המאורגן והעקבי ביותר בחודשים האחרונים?

 


 

>>  לצפייה במצגת עריכה חלופית: "החשש: אינתיפאדה שלישית"

 



ב-4 בינואר 2013 פרסם עמוס הראל, הפרשן הצבאי של "הארץ", מאמר דעה תחת הכותרת "האינתיפאדה השלישית חיה בעיקר בכותרות". הראל לא היה ראשון הפרשנים הצבאיים שהטילו ספק במבול כותרות ההפחדה שפורסמו בחודש האחרון, אך הוא כתב בהרחבה ובעיקר קרא לילד בשמו:

 

"אחרי תקופה ארוכה של שקט ביטחוני, הגדה מתוחה מבעבר – ובעיקר זוכה לתשומת לב עיתונאית מוגברת. אבל לעת עתה, עדיין נראה שהאינתיפאדה השלישית חיה יותר בכותרות העיתונים מאשר בשטח עצמו. קשה להתעלם מהתחושה שלפחות חלק מהסיבות לכך הן פוליטיות..."

 

הראל ממשיך וכותב:

 

"בדיון שהתקיים באמצע השבוע בפיקוד המרכז תהו מפקדי חטיבות מרחביות על התחושה המצטברת בציבור, כאילו אכן עומדת לפרוץ אינתיפאדה שלישית בגדה. הרושם שלהם שונה: השטח ביעבע דווקא לפני מבצע 'עמוד ענן'. מאז, הם אומרים, מסתמנת ירידה הדרגתית במספר התקריות האלימות עם פלסטינים."

 

דרך תהייתם של מפקדי החטיבות, מעלה הראל שאלה מהותית הנוגעת לתפקיד התקשורת הישראלית. שהרי, כפי שהראל מיטיב לדעת, חבריו העיתונאים שיחקו תפקיד מרכזי ביצירת "התחושה המצטברת בציבור, כאילו עומדת לפרוץ אינתיפאדה שלישית".

 

ומתיאטרון האבסורד הזה לא יכולנו להתעלם.

 

בשבועות האחרונים, עוד טרם פורסם מאמרו של הראל, עקבנו ב"קשב" אחרי הדיווחים בתקשורת הישראלית בנוגע לאירועים הביטחוניים המרכזיים בגדה – אותם הדיווחים שיצרו את התחושה שאנחנו נמצאים בעיצומה של אינתיפאדה חדשה.

 

third-intifada-yediot

"ידיעות אחרונות", 13.12.2012, עמוד 2

 

ch2-09122012

אתר מאקו, 9.12.2012

 

ניתחנו את הדיווחים העיתונאיים ובחנו האם תמונת העולם שבחרו כלי התקשורת להבליט תואמת את כלל המידע שפורסם: אילו פרטי מידע שדיווחו הכתבים הודגשו, ואילו נדחקו לשוליים או הושמטו. בהמשך, אימתנו באמצעות מומחים ודו"חות חיצוניים, את מה שהתרחש בשטח. בחנו את סיקור האירועים במהדורות החדשות המרכזיות של ערוץ 2 ו-10, העיתונים "ידיעות אחרונות", "ישראל היום" ו"מעריב", והדיווחים באתר החדשות Ynet, בין ה-6 בדצמבר ועד ה-6 בינואר 2013.

 

בסופה של הדרך הזאת נותרנו עם אמת מפחידה אחת – ועם המון שאלות. אמת מפחידה על הקלות שבה מתומרנת התקשורת הישראלית, ועל הקלות שבה נוצרת מציאות ביטחונית-מדינית בזכות ספין תקשורתי. השאלות שנותרו נוגעות לאנשים ולגופים שתמרנו אותנו – אזרחים, עיתונאים, חיילים – לצרכים הפוליטיים שלהם.

 

 

תקרית חברון, 6 בדצמבר 2012: "השטח מתחמם"

בתחילת דצמבר החלו לרעום תופי המלחמה. אתר Ynet, ששיחק במהלך כל החודש תפקיד מרכזי בהפחדה, שירטט כבר בדיווח האירוע הזה את כללי המשחק:

 

ynet-6122012

 

על פי הכותרת, חיילי צה"ל מותקפים, הפלסטינים הם היוזמים והמסוכנים, עם דגש מיוחד על כוחות הבטחון של הרשות.

 

בכתבה עצמה מדווח ש"שוטר פלסטיני תקף אחר הצהריים (יום ה') חייל צה"ל שהיה בסיור שגרתי בחברון לאחר שפרץ עימות בין השוטרים הפלסטינים לחיילי צה"ל בעקבות ניסיון מעצר של פלסטיני." בהמשך הכתבה הופך השוטר ל"פלסטיני שקשור למשטרה הפלסטינית", ובסופה של הכתבה המידע משתנה ל"חיילים ניסו לעצור שוטרים פלסטינים שהיו במקום".

נראה שהטיפול בכתבה לא היה אחיד ומקצועי, וההסבר למעורבות השוטרים הפלסטינים עבר תהפוכות לאורכה. אך עיקר העניין הוא נימת הסכנה הקיומית העולה ממנה: "מדובר בעימות ראשון שבו מתעמתים חיילי צה"ל עם כוחות רשמיים של הרשות הפלסטינית", המודגשת בכותרת-לוגו "השטח מתחמם".

כלי תקשורת אחרים מיהרו להצטרף לסערה בחברון. ערוץ 10 פתח את המהדורה באותו יום בכותרת "תיעוד בלעדי: חיילי צה"ל שהיו בסיור רגלי בחברון נקלעו לתוך המון זועם". כתב השטחים, רועי שרון, מדווח: "החיילים מבוהלים וחסרי אונים... היום זה כמעט נגמר בלינץ' של 6 חיילים", ומסכם: "מדובר באירוע קשה שאפשר להעריך שיהיו לו השלכות צבאיות, מבצעיות ואף מדיניות." הכתבה מסתיימת במשפט: "חיילים רבים שמשרתים באיו"ש מתלוננים שהוראות הפתיחה באש לא נותנות מענה לכל תרחיש".

ערוץ 2 המשיך מאותו מקום וכמעט באותן המילים ממש: "תקרית חמורה, חמורה מאוד. במזל אין נפגעים בנפש." על המסך מופיע כיתוב: "פלסטינים צרו על כוח צה"ל", ויונית לוי מסכמת: "אלה ימים של מתיחות בין ישראל לרשות הפלסטינית".

 

 

"השטח מתחמם" – האומנם?

 האם אכן האירוע הזה היה אירוע משמעותי וקשה שמעיד על התחממות השטח? ובכן, גורם בלשכת ראש אמ"ן שבדק את האירוע בזמן אמת אמר לנו:

 

"ברור היה שלא מדובר על ארוע אסטרטגי. צריך לשבת עם החיילים ולבדוק מה בדיוק קרה. בסך הכל הייתה תחושה של תקלה מבצעית לא חשובה במיוחד."


משיחות שקיימנו עם עדי ראייה שהיו במקום, התברר שכוח צה"ל קטן ולא מנוסה (לא היה קצין בכוח) ניסה לבצע מעצר לא מתוכנן של שוטר פלסטיני בתפקיד. ניסיון המעצר הפך לתגרה מקומית ומקרית בין קבוצה קטנה של חיילים לקבוצה קטנה עוד יותר של שוטרים פלסטינים.

 

 

תקרית כפר קדום, 7 בדצמבר 2012: "אל תתנו לחיילים לסגת"

יום למחרת האירוע בחברון התקיימו – כמדי יום שישי – הפגנות ברחבי הגדה, אחת מהן בכפר קדום. בערבו של אותו יום, כרגיל, עלו לרשת סרטוני וידאו המתעדים את זריקות האבנים מצד אחד, ואת הירי של צה"ל מצד שני. התקשורת הישראלית כמעט אינה מסקרת את ההפגנות, שהפכו לשגרה, וכך היה גם הפעם.

 

אך ביום ראשון, הגיע לידי Ynet סרטון וידאו שעלה באתרים ובחשבונות יוטיוב של אתרי ימין (אחרי שהופץ על ידי פעילים פלסטינים) כבר ביום שישי. בעקבות זאת, כתב איתמר פליישמן, הכתב לענייני מתנחלים של האתר, כתבה שזוכה למקום בולט, תחת הכותרת: "תיעוד: פלסטינים מניסים חיילים באבנים – וחוגגים". בכותרת המשנה נכתב: "תקיפה יזומה של פלסטינים שפצעו שני חיילים ושוטר מג"ב סמוך לשכם הועלתה לרשת. בסרטון ניתן לראות את החיילים חסרי אונים ומתקשים למצוא פתרון למטר האבנים שניחת עליהם. חיילים שמוצבים באזור: "'הוראות הפתיחה באש מעורפלות"'.

 

ניתן להתרשם שהטקסט של פליישמן זהה כמעט לחלוטין לטקסטים שפורסמו סביב האירוע בחברון. מעניין לציין כי הכתב לענייני מתנחלים הוא המדווח, וכי הדיווח לא מגובה במידע שמגיע מכתבי השטחים ו/או כתבים ביטחוניים וצבאיים. אבל נניח לתהיות אלה ונחזור לכדור השלג.

 

ערוץ 2 המשיך את הקו במהדורה המרכזית שלו, כשבדקה השביעית יצר את החיבור בין האירוע בקדום לאירוע בחברון: "בפעם השנייה תוך 4 ימים נחשפות תמונות של חיילי צה"ל שנקלעים לנחיתות מספרית עד כדי סכנת חיים". אוהד חמו פותח ואומר: "בריטואל הזה של הפגנות ימי שישי אין שום דבר חדש או מפתיע, לכן לא ברור איך הגיעו החיילים למצב הזה", ואז ממשיך בטרמינולוגיה של "תמונת ניצחון לפלסטינים", ו"חיילים בורחים ופלסטינים דולקים אחריהם". בהמשך דבריו גם חמו מחבר בין האירוע בקדום לאירוע בחברון: "שוב חיילי צה"ל במצוקה ונאלצו למצוא מקלט בחנות. גם אז הם נסוגו מול המון פלסטיני ונמלטו".

 

העיתונים המשיכו את קו ה"חרפה הלאומית" למחרת, תוך הסתמכות על גורמים צבאיים אנונימיים:

 

israel2day-10122012

 

כך, למשל, הכותרת ב"ישראל היום": "תיעוד מטריד: פלסטינים התפרעו ולוחמים נמלטו". גורמים עלומים בצבא מצוטטים כאומרים "היה עליהם (החיילים) לפעול יותר בנחישות".

 

ב"ידיעות אחרונות" כותרת עמוד 6 דיווחה: "מבוכה לצה"ל – לוחמים הותקפו על ידי המון בשומרון". בכותרת נוספת בעמוד נכתב: "ההמונים יידו אבנים, החיילים נסוגו."

נראה כי הגורמים העלומים המשיכו במלאכתם במרץ כל השבוע, תדרכו עיתונאים וביקרו את חיילי צה"ל – בעוד שהתחקיר הצה"לי טרם הושלם.

ב"ישראל היום" נכתב בכותרת בעמוד 9 ב-11 בדצמבר: "סרטוני הנסיגה – צה"ל ידון בהוראות פתיחה באש". בכתבה עצמה צוטטו "גורמים אנונימיים בצבא" המדברים על הצורך בשינוי נהלי פתיחה באש ועל כך שהחיילים לא נהגו כשורה. בעמוד השער של הגיליון הובלט טור שכותרתו קראה "אל תתנו לחיילים לסגת".

ב"ידיעות אחרונות" ב-12 לדצמבר נכתב בכותרת בעמוד 16: "גורמים בצה"ל יוצאים לראשונה נגד חיילים שנסוגו באיו"ש – היו להם האמצעים, חבל שלא השתמשו בהם". בכותרת המשנה מדווח כי "קצינים בכירים בגזרת יהודה ושומרון תוקפים את החיילים שבחרו לא להתעמת עם מפגינים פלסטינים. החיילים בשטח מתגוננים הוראות הפתיחה באש לא ברורות, מפחדים מהשלכות משפטיות. צה"ל – אירועים נקודתיים."

 

 

תחקיר צה"ל: הכוח בקדום לא ברח מהמפגינים

תחקיר צה"ל על האירוע בקדום, שהסתיים ב-13.12.12, קבע, למרבה ההפתעה, שלא נפל פגם בהתנהלות החיילים, כי היה מדובר בדינמיקה שבה חיילים משנים לעתים עמדות לפי הצורך המבצעי, וכי אירועים כאלה הם חלק מההתנהלות הרגילה בימי שישי בגדה. עובדות אלו ידועות, גם מבלי להידרש תחקיר צה"ל, לכל עיתונאי שסיקר אי פעם אחת מההפגנות בגדה.

אלא שאת ממצאי התחקיר הצה"לי הזה לא מיהרו כלי התקשורת לחשוף, למרות העיסוק האובססיבי בנושא במהלך השבוע:

ערוץ 10 פשוט התעלם מהממצאים. גם ערוץ 2 התעלם לחלוטין מתחקיר צה"ל ושידר כתבה נוספת על "ההסלמה בשטחים".

"ידיעות אחרונות" הקדיש את עמוד 8 לאירועים בגדה, וחצי עמוד נוסף לכתבה שכותרתה "הסלמה נוספת: פיגוע ירי ועימותים". רק בפסקה האחרונה אוזכר תחקיר צה"ל על הארוע בקדום. ב"ישראל היום" נדחק תחקיר צה"ל לעמוד 15, לידיעה זעירה של הכתבת הצבאית.

Ynet פרסם כתבה בכותרת "תחקיר צה"ל: הכוח בקדום לא ברח מהמפגינים". הכתבה נפתחת במילים המודגשות "תמימות או היתממות?", ולצד הכותרת מופיע הלוגו "בעיני המתבונן". במסר המועבר לקוראים ניכרת נימה ביקורתית כלפי ממצאי התחקיר.

 

 

תקרית כפר טמון, 1 בינואר 2013

שלושה שבועות לאחר מכן נכנס כוח מסתערבים של צה"ל לכפר טמון שבנפת ג'נין במסגרת פעולת מעצר מבוקשים. הדיווחים הראשונים על הפעולה הופיעו במבזקים באתרי החדשות באינטרנט. ב-Ynet עלה בשעה 19:27 מבזק של יואב זיתון, הכתב הצבאי:

 

"גורם צבאי: פעולת צה"ל בכפר טמון לקראת סיום, האירוע אינו חריג".


אך כעבור דקות אחדות (19:34), הפך המבזק שמספר על אירוע לא חריג לכותרת ראשית באתר, בנימה שונה לחלוטין ודרמטית בהרבה:

 

"פעולת מסתערבים הסתבכה – כוח נחשף בכפר"


כלי התקשורת השונים הפכו את סיפור "ההסתבכות" (שלא הייתה) לאייטמים שכיכבו בכותרות, שבתורן הדגישו את המשך התדרדרות המצב בשטחים. למרות שהכתבים הצבאיים הביאו, וחזרו והביאו, מידע כי מדובר ב-non-event, התעלמו העורכים שניסחו את הכותרות מהמידע הזה.

 

כך בכותרות המהדורה מרכזית בערוץ 2, ב-1 בינואר 2013:

 

הערב בחדשות: הפעולה שהסתבכה – כוח מסתערבים שנחשף בשומרון הותקף וחולץ באמצעות גז מדמיע וגומי


זוהי הכותרת, למרות שרוני דניאל, הפרשן הצבאי, אומר באולפן כי "לא יהיה נכון להגדיר את הפעולה כהסתבכות". בזמן שהוא מדבר, מופיע כיתוב על המסך האומר: "פעולה שהסתבכה". בהמשך מופיע הכיתוב "בצה"ל טוענים: לא הייתה תקלה, הכוח התגלה אחרי המעצר".

 

ch2-01012013

 

ב"ידיעות אחרונות" ב-2 בינואר כותרת בעמוד 8 אומרת: "הפעולה הסתבכה".

 

בניגוד לכותרת, נותר בעומק הטקסט מידע שסותר אותה – תגובת מג"ב: "ביחידת המסתערבים של מג"ב דחו אתמול את הדיווחים הפלסטינים שלפיהם הבריחו התושבים את לוחמיה מהכפר. 'הכוח שביצע את המעצר חשף את עצמו כמו שקורה בכל פעולה כזו' [...] ביחידה הסבירו כי מבצעי מעצר מסתיימים פעמים רבות בהפרות סדר לאחר החשיפה."

ב"ישראל היום" באותו יום סיפרה כותרת בעמוד השער על "עימות אלים סמוך לג'נין". כותרת המשנה הוסיפה: "כוח מסתערבים שעמד לעצור מבוקש – הותקף. 2 לוחמים נפצעו קל". רק בסופה נכתב: צה"ל: "לא הייתה שום הסתבכות". בכתבה עצמה בעמוד 11 הובא מידע שלא הודגש בשום כותרת, הטוען כי הדבר החריג היחיד בפעילות הצבאית היה אופן הסיקור שלה:

 

israel2day-02012013-p11-text

 

 

התקרית שלא הייתה: חיילי צה"ל מתנגשים עם שוטרים פלסטינים בג'נין וטול כרם

את המגמה כולה אפשר לסכם באירוע התקשורתי המביך של Ynet ב-18 בדצמבר 2012. במשך שעות ארוכות סיפרה הכותרת הראשית בעמוד הבית של אתר החדשות הפופולארי בישראל:

 

"סדק בשטחים: כוחות פלסטינים עיכבו פעילות צה"ל"

 

בכתבה עצמה דיווחו (שוב) גורמים עלומי שם שבחודשים האחרונים "אירעו שני מקרים לפחות שבהם בלמו כוחות של הרשות הפלסטינית כוחות צה"ל. החיילים נאלצו לשוב על עקבותיהם כדי לא להיגרר לעימות."

 

אלא שעמוק בתוך הכתבה מובאת גם תגובת דובר צה"ל:

 

"המקרים המדוברים, כפי שתוארו, אינם מוכרים בצה"ל".

"בצה"ל ציינו בסיפוק את יום שישי האחרון, שהוגדר על-ידי גורמים בצבא כ'שקט' ביותר בחודשים האחרונים".

 

איך קורה שאתר חדשות מרכזי מדווח על התנגשות בין כוחות הביטחון הישראליים לכוחות השיטור המהווים את בסיס הכוח של ראש הרשות אבו-מאזן – התנגשות שלפי דובר צה"ל כלל לא התרחשה? וזאת, אחרי תקופה ארוכה של שיתוף פעולה הדוק שהוביל לשקט בגדה.

 

מבדיקה עם מקורות פלסטינים התברר כי גם הם לא מכירים תקרית כזאת. מאחר ובכתבה ב-Ynet הוזכרה ספציפית טול כרם, ואוזכר טווח הזמן (כחודש לפני פרסום הכתבה), בדקנו גם מול גורמים באזור הרלוונטי. הדבר הקרוב ביותר להתנגשות כזו היתה כניסה של שני חיילי צה"ל לעיר עקב טעות ב-GPS, והחזרתם על ידי המשטרה הפלסטינית ב-17 באוקטובר.

 

 

האינתיפאדה השלישית במרכז החדשות

בדיקה מדוקדקת של כל האירועים בגדה שסוקרו בהרחבה בתקשורת הישראלית מצביעה על מספר דפוסים חוזרים:

 

1. כל אירוע של עימות בין כוחות צה"ל לפלסטינים זוכה לכותרות ראשיות ומנופח הרבה מעבר לפרופורציות שמייחסים לו כל הגורמים הצבאיים המקצועיים בשטח – זאת למרות שהמידע כולו נמצא במערכות כלי התקשורת. אירועים ודעות שלא מתאימים לתזת "ההסלמה" מוחבאים בשולי הסיקור.

 

2. המסרים בין כלי התקשורת אחידים להדהים, עד כדי שימוש באותם מילים ממש. מקורות הדיווחים הם תמיד אנונימיים (גורם בכיר, קצין בכיר, גורמים מדיניים ועוד).

 

3. הפלסטינים מוצגים כיוזמים של הארועים וכמסכנים את הביטחון של חיילי צה"ל.

 

4. המשטרה הפלסטינית – מוקד כוחו של הפת"ח ושל אבו-מאזן מחד-גיסא, ומרכיב מרכזי בשיתוף הפעולה הביטחוני מאידך גיסא – הופכים לאויב הראשי בחלק ניכר מהדיווחים.

 

5. בשורה התחתונה, מתריעים כלי התקשורת על הסלמה ניכרת ביחסי הרשות הפלסטינית וישראל, על עלייה במספר האירועים הביטחוניים ועל סכנת אינתיפאדה שלישית.

 

הכותרות גלשו במהירות רבה אל מעבר לדיווח על אירוע זה או אחר והפכו ל"אפוקליפטיות" יותר ויותר. כותרות כאלה הפכו נפוצות בשבועות האחרונים:

 

"החשש: אינתיפאדה שלישית" ("ידיעות אחרונות")

"לקראת אינתיפאדה שלישית?" (ערוץ 2)

"האינתיפאדה השלישית כבר כאן" (Ynet)

"ברגותי לחדשות 10: "אם הכיבוש יימשך – תפרוץ אינתיפאדה שלישית" (חדשות 10)

"אחרי ההכרה באו"ם – חשש מגל טירור ביו"ש" ("מעריב")

 

third-intifada

 

פה ושם פורסמו כתבות שדווקא ניסו להרגיע מעט. כך למשל כתבה של ערוץ 10 ב-18 בדצמבר, שהובלטה בכותרת המהדורה: "אחרי תקריות הירי והאלימות, תושבי חברון מנסים להרגיע", ובה מובאות עדויות של תושבי חברון הדוחים את טענת הסיכוי לאינתיפאדה חדשה.

 

ch10-18122012

 

כתבות בודדות אלה, המצטרפות למידע שנדחק לשוליים ועל פיו גורמים צבאיים מישראל דוחים את אותן תחזיות קשות –מעלות ביתר שאת את השאלה: מדוע הודגשה שוב ושוב בכותרות התחושה שאינתיפאדה שלישית עומדת לפרוץ? עשרות כותרות דיברו על עלייה במספר התקריות בשטחים, "הסלמה", "התחממות", "אינתיפאדה שלישית" ועוד – אלא שהנתונים היבשים מראים אחרת.

 

 

נתונים רשמיים: רגיעה, לא הסלמה

 לטענותיהם של הגורמים המקצועיים בצבא מצטרפים דו"חות של סוכנויות האו"ם, המתעדות על בסיס שבועי את כל האירועים האלימים בשטחים, וגם מהם עולה תמונה שונה מזו שכלי התקשורת הישראלים בחרו להציג.

 

בחודש המדובר, שבו בחנו את הסיקור (6.12.12-6.1.13), היה ממוצע הפעולות הצבאיות הישראליות בגדה, עפ"י דיווחי האו"ם, נמוך מהממוצע החודשי ב-2012. מספר המתנחלים שנפגעו מאלימות פלסטינים ומספר הפלסטינים שנפגעו מאלימות מתנחלים היה נמוך מהממוצע החודשי ב-2012. מספר הפצועים הפלסטינים בהתנגשויות עם צה"ל, אולי המדד המדויק ביותר להתקוממות עממית, היה דומה מאוד לממוצע השנתי, ונמוך מזה שבחודש הקודם. פלסטיני אחד נהרג בתקופה זו, לעומת ארבעה בחודש שלפני כן.

 

כל הנתונים הללו כמובן לא מבטיחים שבעתיד הקרוב או הרחוק התמונה לא תשתנה, או שאינתיפאדה לא תפרוץ. אבל הם מספקים תמונת מצב שאף כלי תקשורת לא הביא. אלו העדיפו, מסיבה זו או אחרת, להמשיך לספר לנו על הסלמה.

 

 

אז מי מרוויח מהפרסומים הללו?

על העיתונאים, וכמובן גם על האזרחים, לשאול את עצמם שאלה פשוטה: למי יש אינטרס בפרסום מסויים? מי ירוויח, ומי יפסיד, אם נושא כזה או אחר יועלה על סדר היום?

לצורך כך, אפשר כמובן להעלות השערות מי הם הגורמים המעוניינים לנטוע בתודעתנו את התחושה של הסלמת המצב. האם אלו גורמים בצבא, שמבקשים לגבות את עצמם ולומר "אמרנו לכם" במקרה שהשטח יתלהט באמת? האם אלה המתנחלים שמעוניינים בהלהטת השטח מסיבותיהם, והם שדוחפים את הפרסומים שהתקשורת מאמצת בקלות כזאת? או שמא מדובר בגורמים המקורבים למפלגת השלטון שמבקשים ליצור איומים ביטחוניים מדומיינים, על מנת לעורר שיח ביטחוני לפני הבחירות שישרת את מפלגתם? ואולי לבעלי הספין הזה יש כוונה מאד ספציפית – לתת את מכת המוות האחרונה לרשות הפלסטינית שבקושי שורדת ממילא?

כשמבחינים בסדרה ארוכה כל כך של דיווחים עיתונאים מוטים על פני תקופה קצרה כל כך – השאלה הזו מקבלת משנה תוקף. וכשישראל נמצאת בתקופה של בחירות מוקדמות – הנושא הופך לפוליטי ורגיש עוד יותר. או במילים של עמוס הראל שציטטנו בהתחלה:

 

"לעת עתה, עדיין נראה שהאינתיפאדה השלישית חיה יותר בכותרות העיתונים מאשר בשטח עצמו. קשה להתעלם מהתחושה שלפחות חלק מהסיבות לכך הן פוליטיות."


ועל כך – המשך יבוא....

 

כתבו: דניאל ארגו ושירי אירם, קשב

 

האסיר איקס 2 - פרשה מסוכנת

פרשת האסיר איקס 2, לפי שני העיתונים הנפוצים במדינה, נעה בין "פירצה ביטחונית איומה" לבין סכנה מוחשית לדמוקרטיה. ומה מגלות האותיות הקטנות? האם העיתונות מבצעת את תפקידה? | להמשך >>

מה באמת היה אחוז ההצלחה של כיפת ברזל?

בין לוחמה פסיכולוגית, אינטרסים כספיים ופוליטיים, וקושי עיתונאי לפקפק בדובר צה"ל – קיבל הציבור הישראלי מידע מוטעה, באופן שמנע דיון מהותי על יכולתה של כיפת ברזל להגן על העורף הישראלי | להמשך >>

הצטרפו לרשימת תפוצה
כך תוכלו לסייע
contactusbig

וידאו קשב