מדיה בלוג

מה באמת היה אחוז ההצלחה של כיפת ברזל במבצע עמוד ענן?

פרק נוסף במאבק בין יצרניות הנשק – הטיה מכוונת של נתונים צבאיים

18 במרץ 2013

 

בין שיקולים של לוחמה פסיכולוגית, אינטרסים הקשורים לכסף וכוח פוליטי, והקושי של העיתונאים לפקפק במידע שמעביר להם דובר צה"ל – קיבלנו אנחנו, הציבור, מידע מוטעה. והדיון בהשלכותיו נעלם כמעט לחלוטין.

 


 

iron-domeזו לא הפעם הראשונה בהיסטוריה שמערכת נשק הופכת ל"מאמי" הלאומי, אבל הפעם נראה שהיו לכך סיבות טובות. "כיפת ברזל" הפכה במהלך מבצע "עמוד ענן" למגן האולטימטיבי של הדרום המופצץ, הצילה חיים, שיקמה קריירות פוליטיות והפכה לקונצנזוס לאומי. מפתחיה הפכו למרואיינים מבוקשים, פוליטיקאים מיהרו להצטלם לצדה והיא אף זכתה להפוך ליעד הראשון שבו יבקר נשיא ארה"ב, ברק אובמה, בביקורו השבוע בישראל.

 

תהילתה של "כיפת ברזל" נבנתה במהלך מבצע "עמוד ענן" – שבו, לפי התקשורת, עמד אחוז ההצלחה של המערכת על כ-90% – נתונים שאין להם אח ורע בהיסטוריה של מערכות יירוט הטילים. נתונים אלו, למרות היותם חריגים, התקבלו בתקשורת ובציבור הרחב ואיש לא ערער עליהם – לפחות לא בישראל, לפחות לא עד לאחרונה.

 

ב-9 במרץ 2013 פרסם עיתון "הארץ" במהדורת האינטרנט שלו מאמר קצר תחת הכותרת "כמה רקטות באמת יירטה כיפת הברזל". המאמר, שמוקם במדור הדעות של העיתון, עסק במחקר של פרופ' תיאודור פוסטול מאוניברסיטת MIT היוקרתית, שקבע כי אחוז ההצלחה של "כיפת ברזל" במבצע "עמוד ענן" עמד על 5-10% בלבד. את המספרים הללו, המפתיעים כל כך, שאב ד"ר פוסטול מניתוח של מאות שעות של סרטי וידאו שבהם נראים יירוטים של טילי כיפת ברזל במהלך "עמוד ענן". את המאמר סוגרת פסקה המתייחסת לפיאסקו קודם הנוגע למערכת יירוט טילים:

 

"קשה אמנם לעכל ביקורת כה נחרצת על נתוני הצבא, אך לפני שמבטלים את מסקנותיהם של המדענים כדאי לזכור, שבסיום מלחמת המפרץ הראשונה דווח על 96% הצלחה ביירוטים שביצעו טילי הפטריוט. רק לאחר מחקר מעמיק, שהוביל פרופ' פוסטול, התברר כי אחוז ההצלחה ביירוטים היה אפס."

 

כעבור מספר ימים פרסם "הארץ" כתבת המשך בנושא, הפעם במדור שנראה מתאים יותר, המדור המדיני-בטחוני. הכתבה עסקה בתגובת דובר צה"ל לטענות, ונתנה שוב במה, רחבה מעט יותר, לטענות של פרופ' פוסטל. "הארץ" היה כלי התקשורת המרכזי היחיד שהסכים להיכנס, מבחירה, לביצה הטובענית של דיון בביקורת הקשה לעיכול על מערכות הנשק ליירוט טילים.

 

מלחמות המיירטים

המאבק בין מפתחי מערכות הנשק השונות היה בעשור האחרון אחד המאבקים שפילגו הן את הצבא והן את המערכת המדינית בישראל. היה זה מאבק על כסף (הזמנות של צה"ל, ובעתיד אפשרות של יצוא המערכת למדינות אחרות), יוקרה מקצועית (בין היצרנים ואנשי המקצוע) ומעמד פוליטי (בצבא, בפוליטיקה הישראלית ואפילו בממשל האמריקאי), שבו, כפי שניתן לראות בכתבה הזאת של רביב דרוקר, אף צד לא לקח שבויים.

 

דרוקר מספר בכתבתו כי מפתחי מערכות הלייזר "נאוטילוס", המערכת המתחרה של "כיפת ברזל", היו מוכנים להקים עמותות, לשכור יח"צנים וללחוץ על ראשי רשויות בצורה לא הוגנת: הכול על מנת לקדם את מערכת היירוט שלהם – ולהרוויח. אפשר לשער כי במסגרת המאבק הזה נקטו גם מפתחי "כיפת ברזל" שיטות דומות. למעשה, מבקר המדינה התייחס בהרחבה לתהליך קבלת ההחלטות שהובילו להצטיידות ב"כיפת ברזל" – תהליך שרחוק מאוד מכללי ניהול תקין.1

 

כאן גם המקום לציין שכותב צמד המאמרים ב"הארץ", ראובן פדהצור, מעולם לא היה תומך גדול של מערכת "כיפת ברזל". יחד עם זאת, כשמדובר בטענות של מומחה עצמאי מוביל בתחומו כמו פרופ' תיאודור פוסטול, שבנה את הקריירה שלו על אמינות מקצועית וחשיפת הטעיות של הממסד הביטחוני, קשה לטאטא אותן מתחת לשטיח ולטעון שמדובר רק בעוד שלב במלחמות המיירטים.

 

אז ניגשנו לבדוק בעצמנו את הנתונים.

 

המספרים שמסרבים להסתדר

השאלה הקרדינלית הראשונה היא מה היו אחוזי ההצלחה של "כיפת ברזל" בזמן מבצע "עמוד ענן", או במילים פשוטות: כמה טילים ניסתה המערכת ליירט ובכמה מהם היא פגעה?

 

לפי אתר דובר צה"ל, במהלך הלחימה דווח על 90% הצלחה, וזה גם היה המספר שצוטט בתקשורת הישראלית והבינלאומית. בסוף נובמבר 2012 התעדכן המספר ל-87%, ובכנס בפברואר האחרון דיבר מפקד ההגנה האווירית, תא"ל שחר שוחט, על 84% הצלחה. זהו אחוז ההצלחה שמייחס דובר צה"ל למערכת כיום.

 

אם כך, המספרים הרשמיים של צה"ל מספרים כי שיעור ההצלחה של "כיפת ברזל' עומד על 84-90%, מספרים הרחוקים מאוד מ-5-10% שעליהם דיווחו המדענים מ-MIT.

 

על מנת לחשוף את אחוזי ההצלחה האמיתיים, צריך לגלות מהו מספר הרקטות ש"כיפת ברזל" פספסה. כיפת ברזל הופעלה כאשר היתה סכנת פגיעה בשטח בנוי, והרקטות שהיא לא הצליחה ליירט נפלו בשטח בנוי. ובכן, כמה נפילות כאלה היו בסך הכול?

 

דובר צה"ל טוען מאז תום מבצע "עמוד ענן" שאירעו 58 פגיעות בשטחים בנויים במהלך המבצע. כלי התקשורת ציטטו נתון זה ללא ערעור (ר' למשל בערוץ 2, Ynet, וגלובס).

 

אלא שכלי התקשורת דיווחו במהלך המבצע עצמו על אירועי הנפילות בשטחים בנויים. ובמפתיע, כאשר מסכמים את המספרים ומצליבים את המידע שדווח בתקשורת, מקבלים מספרים שונים לחלוטין: על פי דיווחי התקשורת היו לפחות 104 נפילות מוכחות בשטחים אזרחיים בנויים בדרום. המספר הזה קרוב מאד לדיווח של משטרת ישראל, שחבלניה הם אלו שטיפלו בנפלי הטילים, ומדווח על 109 נפילות בשטחים בנויים.

 

אם כן, בנוגע לסיכום הפגיעות בשטחים בנויים, מספר הנפילות שדווחו בתקשורת בזמן אמת כמעט זהה למספר שעליו דיווחה משטרת ישראל – והוא כמעט כפול מהמספר הסופי שעליו דיווח דובר צה"ל.

 

גם כאשר בוחנים את הודעות דובר צה"ל בזמן המבצע עצמו בנוגע למספרי הנפילות ומשווים אותם לדיווחים בזמן אמת בתקשורת, מגלים פער משמעותי במספרים. על פניו נראה כי דובר צה"ל טעה במספרים שדיווח לכלי התקשורת לגבי הנפילות בשטח בנוי בישראל, ואילו התקשורת לא טרחה לבדוק האם המספרים שמדווח דובר צה"ל מסתדרים בצורה הגיונית עם הנתונים שהיו בידיהם ושדווחו לציבור.

 

הנה דוגמא אחת מני רבות: בערבו של יום שבת, 17 בנובמבר, דיווח דובר צה"ל על 33 נפילות בשטח בנוי בישראל עד לשלב זה בלחימה. יומיים מאוחר יותר דיווח הדובר על 37 נפילות – קרי תוספת נטו של 4 נפילות בשטחים בנויים בדרום ביומיים. מבדיקה שערכנו בדיווחי כלי התקשורת מתברר שביומיים הללו נרשמו לכל הפחות 25 פגיעות ישירות בשטח בנוי באשקלון, אשדוד, שדרות ובאר שבע – נפילות שאין ספק שהיו ידועות לדובר צה"ל. חירות מתמטית דומה נרשמה גם במספרים ששיגר דובר צה"ל לכלי התקשורת לגבי סך הרקטות שנורו על ישראל ויתכן שגם לגבי מספר היירוטים של "כיפת ברזל".

 

מספר הפגיעות הנמוך שעליו דיווח צה"ל לא מתיישב גם עם נתונים נוספים, כמו למשל אלו של מס רכוש, שדיווח על 3,165 תביעות בשל נזק ישיר לרכוש אזרחי. לו נתוני צה"ל על 58 נפילות היו נכונים, אזי פגיעה ממוצעת של רקטת קסאם בעיר ישראלית הייתה גורמת לנזק ישיר, לפי נתוני מס רכוש, ל-36 דירות ול-18 מכוניות בממוצע. הנתונים האלה מעלים לכל הפחות סימן שאלה, משום שהם גבוהים בהרבה מהנתונים שנרשמו באירועי מלחמה קודמים ובכללם מלחמת לבנון.

 

אז מה באמת היה אחוז ההצלחה של כיפת הברזל?

נראה, אם כן, שדובר צה"ל הוריד את מספר ה"פספוסים" של כיפת ברזל בדיווחים שלו כמעט בחצי, ו"שיפר" את אחוזי ההצלחה של המערכת באופן משמעותי –שיפור על הנייר, שאינו תואם את המציאות, כפי שעולה גם מהמחקר של פרופ' פוסטול.

 

המספרים שהתייחסנו אליהם מעלים דיון מהותי הנוגע, בין השאר, ליעילותה של מערכת כיפת ברזל בהגנה על העורף בישראל. אם נרחיק לרגע ל"עופרת יצוקה", מעניין לציין שמספר התביעות למס רכוש בעקבות "עמוד ענן" (3,165 כאמור) גבוה משמעותית מזה שהיה בזמן "עופרת יצוקה" – אז, כידוע, לא הייתה קיימת "כיפת ברזל". בנוסף, מספר הנפגעים בעורף הישראלי לא השתנה מהותית בעקבות פריסת "כיפת ברזל", גם כשלוקחים בחשבון את מספר הטילים ששוגרו לעבר ישראל. על פי נתוני השב"כ, לפני פריסת "כיפת ברזל", בשנת 2008, שוגרו לישראל כ-2000 טילים שגרמו ל-5 הרוגים. אחרי פריסת הכיפה, במהלך 8 ימי "עמוד ענן", על פי נתוני דובר צה"ל שוגרו לישראל 1500 טילים שהרגו 6 ישראלים ופצעו 240.

 

תקשורת במלכוד

כתבנו בעבר על הקושי של התקשורת הישראלית להתמודד עם המידע שמעביר לה דובר צה"ל, מאחר והאחרון מחזיק פעמים רבות בבלעדיות על המידע ואף הופך ל"כלי תקשורת" בעצמו. המקרה הנוכחי שבו נמסרו נתונים לא מדויקים לגבי מספרי הטילים שנורו על ישראל הוא דוגמה נוספת לכך, חריגה אף ביחס לרגיל.

 

למערכת הביטחון, מצדה, היו מספר סיבות "לשפר" את הנתונים של מערכת כיפת ברזל. ראשית, בצה"ל ראו חשיבות עליונה לדיווח נתוני יירוט טובים בזמן אמת, מאחר שהדבר גרם לדמורליזציה של החמאס מחד גיסא וחיזק את "עמידות" העורף הישראלי מאידך גיסא. לוחמה פסיכולוגית הפכה, כידוע, לאחת מהנקודות המרכזיות הן בהתנהלות של דובר צה"ל והן בהתנהלות של הארגונים החמושים ברצועה.

 

שנית, מערכת הביטחון מעוניינת בסיכום סטטיסטי חיובי של נתוני ההצלחה של "כיפת ברזל", הן על מנת לקדם מכירות עתידיות של המערכת למדינות אחרות והן על מנת להגדיל את הסיכוי לתמיכה אמריקאית במערכות נוספות שנמצאות בשלבי פיתוח. ואין מקדם מכירות מוצלח יותר לפרויקט מאשר פרויקט מוצלח קודם.

 

לתקשורת הישראלית, מצדה, היה קשה מאוד לבדוק בזמן אמת את המספרים שבהם הזין אותה דובר צה"ל (קל יותר לבדוק אותם בדיעבד, באמצעות הצלבה ובדיקה חוזרת של סך הדיווחים, כפי שעשינו אנחנו). המספרים הללו, שהיו למעשה ההתרחשות המרכזית בשעות השידור הארוכות בזמן המבצע, הפכו למציאות מבלי שנבדקו, אחרי שנמסרו על ידי גוף שלא היה חף מאינטרס. למרבה הצער, המקרה של כיפת ברזל אינו יוצא דופן ב"עמוד ענן"– מבצע צבאי שנפתח בקול תרועה רמה ובהטעיה תקשורתית מכוונת על ידי הדרג הצבאי-מדיני – כשהשר בגין נשלח לשקר לתקשורת זמן קצר לפני פתיחת המבצע ולטעון שהממשלה החליטה להבליג ולא לצאת למבצע צבאי ברצועה.

 

כך למעשה, אזרחי ישראל הפכו שוב לפיונים במלחמה בין בעלי אינטרסים. מחד גיסא, ראשי רשויות בדרום נוצלו על ידי מפתחי מערכת יירוט הלייזר "נאוטילוס" בשעת חולשה, ושוכנעו לחתום על עצומה בתמיכה במערכת. מאידך גיסא, שנתיים מאוחר יותר, קיבלנו כולנו, במשך שמונת ימי המבצע, נתונים לא מדויקים לגבי ביצועי "כיפת ברזל".

 

כל זאת באמצעות תקשורת שנפלה קורבן לשעות השידור הרבות שלה עצמה. בין השיקולים של לוחמה פסיכולוגית, לבין האינטרסים של מפתחי מערכות היירוט הקשורים לכסף וכוח פוליטי, ותוך כדי האינטנסיביות המאפיינת את הסיקור בזמן לחימה והקושי של העיתונאים לפקפק במידע שמעביר להם דובר צה"ל – קיבלנו אנחנו, הציבור, מידע מוטעה. והדיון בהשלכותיו נעלם כמעט לחלוטין.

 

מצער כי רק עיתון "הארץ" בעידן המנוי האינטרנטי בתשלום, ורק כתב שכבר "אין לו מה להפסיד", יכולים להעלות את הנושא חזרה על סדר היום הציבורי.

 

 


 

1. מתוך דו"ח מבקר המדינה 2008, פרק ראשון: "בביקורת שנערכה על תהליך קבלת ההחלטות וסדרי עבודת המטה לפיתוח ולהצטיידות במערכות להגנה אקטיבית 'שרביט קסמים' ו'כיפת ברזל' נמצאו ליקויים משמעותיים במפא"ת ובצה"ל. [...] הליקויים שנמצאו עלולים להביא לפיתוח ולהצטיידות במערכות שאינן עונות על מלוא הצורך המבצעי באופן מיטבי ותוך חשש להוצאות כספיות מיותרות ולבזבוז זמן."

 

האסיר איקס 2 - פרשה מסוכנת

פרשת האסיר איקס 2, לפי שני העיתונים הנפוצים במדינה, נעה בין "פירצה ביטחונית איומה" לבין סכנה מוחשית לדמוקרטיה. ומה מגלות האותיות הקטנות? האם העיתונות מבצעת את תפקידה? | להמשך >>

מה באמת היה אחוז ההצלחה של כיפת ברזל?

בין לוחמה פסיכולוגית, אינטרסים כספיים ופוליטיים, וקושי עיתונאי לפקפק בדובר צה"ל – קיבל הציבור הישראלי מידע מוטעה, באופן שמנע דיון מהותי על יכולתה של כיפת ברזל להגן על העורף הישראלי | להמשך >>

הצטרפו לרשימת תפוצה
כך תוכלו לסייע
contactusbig

וידאו קשב