מדיה בלוג

האסיר איקס 2 - פרשה מסוכנת

סיקור פרשת האסיר החשאי בעיתונות הישראלית

 

יולי 2013

 

פרשת האסיר איקס 2, לפי שני העיתונים הנפוצים במדינה, נעה בין "פירצה ביטחונית איומה" לבין סכנה מוחשית לדמוקרטיה. ומה מגלות האותיות הקטנות? האם העיתונות מבצעת את תפקידה?

 


 

בחודש פברואר 2013, התפרסמה הפרשה שנודעה בשם "פרשת האסיר איקס". הפרשה עסקה בבן זיגייר, אזרח ישראלי-אוסטרלי ששירת במוסד. בעקבות חשד לפגיעה בביטחון המדינה, זיגייר נכלא בשנת 2010 בכלא איילון והתאבד בתאו כעבור חודשים אחדים. זיגייר הותיר אחריו בת זוג ושני ילדים. לבקשת פרקליטות המדינה, הוצא צו איסור פרסום מוחלט על הפרשה, שלא היה מוגבל בזמן. הצו אסר על פרסום זהות האסיר, עצם כליאתו, החשדות שבגינן היה כלוא ועל כל פרט אחר הקשור בפרשה, כולל קיום צו איסור הפרסום עצמו.

 

רשת טלוויזיה אוסטרלית פרסמה בפברואר 2013, תחקיר אשר עסק בחייו ומותו של "האסיר איקס". בעקבות תחקיר זה, צומצם בלית ברירה צו איסור הפרסום ונוצר הד ציבורי נרחב בישראל. בנוסף, עלו ביקורות כלפי ממשלת ישראל על כך שכליאתו של זיגייר ללא משפט, שלילת זכויותיו והוצאת צו איסור הפרסום, הינם פגיעה חמורה בזכויות אדם, בזכות הציבור לדעת ובעקרון פומביות הדיון.

 

לאחרונה נפוצו גילויים חדשים בדבר קיומו של "אסיר איקס" נוסף בכלא איילון, המוסתר מעיני התקשורת והציבור. ב"ידיעות אחרונות" פורסמו דבריו של עו"ד פלדמן:

 

עו"ד אביגדור פלדמן, שהיה אחד מפרקליטיו של זיגייר, התראיין בעקבות הפרסום לכלי התקשורת, ורמז כי ייתכן שהאסיר השני איננו היחיד. "אני יודע מידיעה אישית על קיומו של לפחות אסיר חשאי נוסף, לפחות אחד".
("ידיעות אחרונות", 10.7.2013, עמוד 2, תחת הכותרת "משוואה עם שני נעלמים")

 

 

אז יש או אין אסירים "חשאיים"?

 

ב-11 ביולי פורסמה ב"ישראל היום" כתבה בעמוד 5, שכותרתה: אהרונוביץ': אין בישראל עצורים עלומים או נעלמים. המסר המובלט בכותרת זו ברור: אין בישראל עוד עצורים עלומים. אך כותרת המשנה תחתיה בעצם מפריכה את הטענה הזו: היא ממשיכה ומצטטת את אהרונוביץ', האומר שאין בישראל עצורים לא ידועים – אך בעצם יש – "במקרים שלא ניתן לפרסם את קיומם", ואז מדווחת על הודאתו הברורה של השר ליברמן בדבר קיומו של אסיר נוסף.

 

"ישראל היום", 11.7.2013, עמוד 5

 

מדוע  בחרו ב"ישראל היום" להעביר מסר חד-משמעי בכותרת הראשית, שה'שמועות' החדשות בדבר אסיר איקס נוסף הן דיבורים בעלמא? לשם השוואה, באתר "nrg" דברי אהרונוביץ' מוסגרו כשקר:

 

"i 9.7.2013 "nrg

 

בכתבה של "ידיעות אחרונות" מובא הסבר:

 

בתגובה לטענה שעלתה אתמול כי באומרו את הדברים האלה שיקר אהרונוביץ' לכאורה, טענו גורמים בסביבתו של השר כי "כוונתו הייתה שאין אסירים המוחזקים בישראל בלי שהגורמים שצריכים לדעת יודעים על כך, וללא פיקוח". ("ידיעות אחרונות", 10.7.2013, עמוד 2)

 

כעת הכול ברור. אהרונוביץ' פשוט התכוון שאין בישראל עצורים שאף אחד לא יודע עליהם. הרי אם מישהו עצור, לפחות מי שעצר אותו יודע על כך. וכמובן, שאר הגורמים שצריכים לדעת על כך.

 

אך האם בגורמים אלו נכלל בית המשפט? האם נכללת התקשורת? משפחות העצורים? הציבור? לא ברור. מישהו, כאמור, יודע עליהם, כך שעל הציבור להירגע ולסמוך על מוסדות הביטחון שלא יפגעו בזכויות אדם ושאר ירקות. הרי בסופו של דבר, הביטחון שלנו הוא בראש סדר העדיפויות שלהם.

 

 

בשם הביטחון

 

את חשיבות הביטחון הדגישו ב"ישראל היום" בכותרת ענק, שכיסתה כמעט חצי מהעמוד השני של המהדורה המודפסת ב-10 ביולי:

 

securitybreach
"ישראל היום", 10.7.2013, עמוד 2

 

משתמע מכך, שאם קיים "אסיר איקס 2", אזי צריך לדאוג, אבל לא מהסיבות שחשבתם, כיוון שמדובר ב"פירצה ביטחונית איומה", אף יותר מזו שגרם לה בן זיגייר. בשם הצדקה ביטחונית זו ראוי לכלוא את אותו אסיר ואסירים חשאיים נוספים, ולהסתיר זאת מעיני התקשורת והציבור.

 

האמנם? בניגוד לנרמז בכותרת בדבר ההצדקה הביטחונית לאסירים חשאיים, עו"ד פלדמן, שהיה עורך דינו של זיגייר, מצוטט בכתבה עצמה, כשהוא טוען שנאיבי לחשוב שמעטה הסודיות סביב הפרשה נועד לשמור על ביטחון המדינה:

 

Israel Today
"ישראל היום", 10.7.2013, עמוד 2

 

"ישראל היום" בחרו כותרת המצטטת את דבריו של עו"ד פלדמן, באופן שנותן לכאורה הצדקה ביטחונית לפרשה. אך למעשה, טענת פלדמן היא שהסודיות נועדה למנוע פגיעה ב"מוניטין" הארגונים ואינה קשורה לביטחון המדינה.

 

בבחירה סלקטיבית זו, "ישראל היום" נוקט בפרקטיקה מסוכנת לחברה דמוקרטית. גם כך, האצטלה הביטחונית גוברת לעתים על הדיון הדמוקרטי בדבר זכויות אדם, זכות הציבור לדעת ועקרון פומביות הדיון בישראל. אך במקרה הנ"ל, בו נטען בכתבה עצמה כי כלל אין הצדקה ביטחונית, "ישראל היום" משתיקים את הדיון תוך הצגה מוטה ומטעה של הדברים.

 

 

תפקיד התקשורת

 

מהפרשה עולות תהיות קשות: האם צווי איסור פרסום הם בהכרח מוצדקים? האם מגיע לציבור לדעת כיצד מתנהלים ארגונים שאמורים לשמור על ביטחוננו? מה תפקיד התקשורת בהקשר זה?

 

ב"ידיעות אחרונות" ציינו את תפקידה החשוב של התקשורת כגורם ביקורת על קהילת המודיעין בפסקה האחרונה של כתבה על "תעשיית אסירי ה-X", תחת הכותרת ואז ניתנת ההוראה: לעצור אותו בלי שאף אחד יידע:

 

בארה"ב כלוא מדליף החומרים המסווגים לוויקיליקס, ברדלי מאנינג, בתנאי בידוד קשים וקיצוניים, אף שברור שאין לכך סיבה. אסירי איקס הישראליים – חוץ מהרוצח קידר – נחשבו גם הם בעיני המערכת לבוגדים הגרועים ביותר שגרמו נזק אדיר לביטחון המדינה והיו מוכנים לראות את חבריהם הטובים ביותר תלויים על העץ בכיכר המרכזית של דמשק. יש לוודא כי האסיר איקס מוחזק בתנאי בידוד קשים רק בשל צרכי הביטחון ולא בשל תאוות הנקם של המערכת. בהיעדר גורמי ביקורת ממלכתיים אובייקטיביים ואפקטיביים על קהילת המודיעין, נשאר התפקיד החשוב הזה בידיה של התקשורת. ("ידיעות אחרונות", 10.7.2013, עמוד 3)

 

אנו מחזקים את ידי "ידיעות אחרונות" על פרסום תובנה זו. אך לצערנו, על פי אופי הסיקור ב"ישראל היום", העיתון המוביל במדינה, כלי התקשורת הישראלים עוד רחוקים מלהיות גורמי ביקורת "אובייקטיביים ואפקטיביים על קהילת המודיעין". פרשות "אסירי ה-X" מוכיחות כי גורמי הביטחון בישראל יכולים, הלכה למעשה, לעשות כמעט ככל העולה על רוחם. על כן ראוי כי התקשורת הישראלית, "כלב השמירה של הדמוקרטיה", תעמוד באופן איתן יותר על המשמר ותסקר באופן ביקורתי ומקיף יותר את התנהלותם של האמונים על ביטחוננו.

 

כתבה: ארבל יפהר, קשב

 

האסיר איקס 2 - פרשה מסוכנת

פרשת האסיר איקס 2, לפי שני העיתונים הנפוצים במדינה, נעה בין "פירצה ביטחונית איומה" לבין סכנה מוחשית לדמוקרטיה. ומה מגלות האותיות הקטנות? האם העיתונות מבצעת את תפקידה? | להמשך >>

מה באמת היה אחוז ההצלחה של כיפת ברזל?

בין לוחמה פסיכולוגית, אינטרסים כספיים ופוליטיים, וקושי עיתונאי לפקפק בדובר צה"ל – קיבל הציבור הישראלי מידע מוטעה, באופן שמנע דיון מהותי על יכולתה של כיפת ברזל להגן על העורף הישראלי | להמשך >>

הצטרפו לרשימת תפוצה
כך תוכלו לסייע
contactusbig

וידאו קשב