מדיה בלוג

התקשורת מסתירה: ממשלת נתניהו התעלמה מיעדיה בתחום העוני

על פי דו"ח העוני, רבע מהישראלים עניים כתוצאה ממדיניות הממשלה, אך התקשורת המרכזית בחרה לדחוק זאת מסדר היום הציבורי – וזאת בזמן מערכת הבחירות

2 בדצמבר 2012

 

דו"ח העוני השנתי פורסם ביום ה' האחרון. הדו"ח מגדיר את בעיית העוני ואי-השוויון החריגים כ"עקב אכילס" של החברה בישראל, מזהה את ממדי העוני כבעיה החברתית-כלכלית המרכזית של המשק, ומציין כי בחירת הממשלה להתעלם מיעדים בתחום זה היא הגורם למצב. אפשר להבין כי הממשלה מעדיפה להצניע את ממצאי הדו"ח, אך לא ברור מדוע התקשורת הישראלית בחרה שלא להעלות לראש סדר היום את "חומר הנפץ" הפוליטי והחדשותי הזה.

 


 

>> עוד בנושא: אחריות לאומית ותקציבית – האמנם?

 


 

התזמון

דו"ח העוני השנתי פורסם ביום חמישי האחרון. במקביל, התקיימו באותו יום ההצבעה באו"ם על קבלתה של פלסטין כמדינה לא חברה, והפריימריז בעבודה. ניתן לתהות על בחירת משרד הרווחה לפרסם את הדו"ח השנתי החשוב ביותר במדינה, בנושא אותו הם מגדירים כ"בעיה החברתית-כלכלית המרכזית של המשק", דווקא ביום שבו הסיכוי לקבל תשומת לב ציבורית ותקשורתית היה קלוש.

אבל בניגוד לדו"חות חשובים אחרים, הוא, לפחות, פורסם.

דו"ח אחר, שלא יפורסם השנה, הוא הדו"ח של מנהל הכנסות המדינה – שבשנה שעברה שימש את המחאה החברתית לחשיפת המסים אותם אנו משלמים, הטבות המס שמקבלות החברות הגדולות, מיהם הנהנים מפטורים וכיצד גדל חלקו של המאיון העליון בעוגת ההכנסות הלאומית. השנה, למרבה הנוחות, דחה שר האוצר את פרסומו לאחר הבחירות. המוסף הכלכלי "כלכליסט" היה היחיד שדיווח על השערורייה הזאת, בכתבה זעירה של מאה מילים.

 


הנתונים
אז מה היו הנתונים שהשנה כמעט ונעלמו מסדר היום הציבורי?

ממדי העוני גדלו במעט בשנת 2011. רבע מהישראלים הוגדרו עניים. כך גם 36% מהילדים. מספר המשפחות העובדות הנמצאות מתחת לקו העוני הוא 20%, פי שניים משיעורן לפני עשור.

הדו"ח מראה כי המשכורות של רבים מאזרחי ישראל לא מספיקות על מנת לעלות מעל קו העוני. מהנתונים עולה כי "ירידות השכר הריאליות אפיינו את רוב משלחי היד בקרב העובדים העניים", וכי "מאז תחילת כהונתה של ממשלת נתניהו האחרונה ירדה ההכנסה הכלכלית למשפחה ב-1.9% בממוצע". כך נוצר מצב שבו כיום למשפחה עם 2-5 ילדים, שבה שני ההורים עובדים בשכר מינימום אין סיכוי להיחלץ מהעוני. כך גם למשפחה חד-הורית עם ילד אחד בלבד, כשראש המשפחה עובד במשרה מלאה ומקבל שכר מינימום.

הדו"ח גם מגיש את הנתון המדהים הבא: מבין 34 מדינות ה-OECD נמצאת ישראל במקום ה-33 מבחינת שיעורי העוני של האוכלוסייה. העוני בישראל כפול מהמקובל במדינות ה-OECD, וגבוה בהרבה ממדינות הנמצאות בקריסה כלכלית דוגמת יוון וספרד. אפילו מדינות כמו טורקיה, הונגריה וצ'ילה עוקפות אותנו בסיבוב. רק מקסיקו, על אוכלוסיית מיליוני האינדיאנים העניים שבה, נותרה צמודה לישראל, בתחתית הרשימה.

 

החשיבות: מדיניות – ולא גזירת גורל
אבל חומר הנפץ הפוליטי הסתתר במעמקי הדו"ח, אותו סביר שרוב הציבור הישראלי לא קרא, והתקשורת המרכזית בחרה להסתיר. הדו"ח מסמן את האחראים למצב, וקובע:

 

כשהיה לממשלה ברור שמצב המשק מידרדר ועמו גם העוני, החליטה הממשלה לדחות את השגת היעד לתקופה 2008 עד 2011. מאז הממשלה למעשה לא התייחסה עוד ליעד המדיניות שלה בתחום העוני.

 

זאת, למרות ש"כיום ניתן לזהות את ממדי העוני כבעיה החברתית-כלכלית המרכזית של המשק".

הדו"ח גם מציין את מה שאולי מובן מאליו: התייחסות ליעדים מגבירה את סיכויי ההצלחה בהשגתם. הכרה ביעד, נכתב, יכולה למנף את המדיניות, גם בגלל שכאשר הציבור מודע למאמצי מדיניות הדבר יכול להעצים את השתדלות הממשלה. זה הצליח בעבר, מספרים כותבי הדו"ח.

בפתיח הדו"ח נכתב כי "קיימות אפשרויות רבות לשיפור המצב החברתי". הדו"ח טוען שהטבות המס, המופנות לרוב לשכבות מבוססות ועשירות מאד, יכולות להיות מקור מקציבי לתוכניות לשיפור המצב, וש"השימוש במקור תקציבי זה יביא לשיפור גדול במיוחד באי-שוויון – הן מצד ההוצאה והן מצד המימון."

בקיצור, לדברי כותבי הדו"ח, אם רוצים – יש מה לעשות. לא מדובר בגזירה משמיים. מדובר במדיניות.

 

 

התקשורת
היה ניתן לצפות כי דו"ח שמכיל מידע חשוב כל כך על מדיניותה הכלכלית של הממשלה ותוצאותיה, ועוד בתקופת בחירות, יתפוס חלק משמעותי בסיקור התקשורתי. כך קרה, למשל, עם פרסום דו"חות האבטלה הרבעוניים בזמן מערכת הבחירות בארה"ב. מסתבר שמבחינת התקשורת הישראלית הנושא אינו מספיק חשוב בכדי להעלותו לראש סדר היום.

לא מפתיע שב"ישראל היום", המזוהה עם נתניהו, בחרו לדחוק את סיקור דו"ח העוני לעמוד הפלילים של העיתון (עמוד 17). מפתיעה יותר הבחירה של עיתון "הארץ" לסקר את דו"ח העוני בעמוד הבריאות של העיתון (עמוד 23), לצד כתבה על כמות הפלואור במים. מסתבר שדיווח על ממצאים ארכיאולוגיים בטורקיה, מורשת משה דיין ודו"ח על עיתונות צהובה באנגליה היו חשובים יותר לעורכי "הארץ", שבחרו למקם אותן בעמודים בולטים יותר בעיתון.

ב"ידיעות אחרונות" בחרו באותו יום להקדיש חצי מעמוד 4 לסיקור דו"ח העוני. "מעריב" הקדישו לנושא את עמוד 7, והיו היחידים שהתייחסו לדו"ח העוני בהקשרו האמיתי – הפוליטי – ולא רק כגזרת גורל.

באף אחד מהעיתונים לא זכה נושא העוני אפילו לאזכור בעמוד השער. ריקי בליך, והרומן הסוער שלה עם רמי הויברגר, דווקא זכו לכבוד בעיתון של המדינה.

מהדורות החדשות המרכזיות בטלוויזיה, בשני הערוצים המסחריים, הקדישו פחות מ-3 דקות לנושא, בסביבות הדקה ה-25 של המהדורות, לאחר הפסקת הפרסומות. בשני הערוצים התייחסו כותרות בפתיח המהדורה לנושא, אלא שבשני המקרים בחרו עורכי הטלוויזיה, בדומה לעיתונים, שלא להתמקד בנושא המהותי: למה העוני בישראל הוא הגבוה במערב ומה עושה ממשלת ישראל בנושא.

זאת למרות שהמידע על אחריותה הישירה של הממשלה דווקא היה בידי עורכי המהדורות. בערוץ 2 בחרו לצטט, אך לא להדגיש, את שר הרווחה מדבר על כך שהעוני הוא לא גזירת גורל, ואת מנכ"ל הביטוח הלאומי מתחנן ל"כיפת ברזל של הביטחון הסוציאלי". בערוץ 10 ייחס הכתב את הירידה המשמעותית בהיקף העוני בקרב הקשישים בשנים האחרונות. זהו מידע רלוונטי מאין כמותו, משום שהסיבה לירידה היא הגדלת קצבאות הזקנה (תוצר לחצים פוליטיים של מפלגת הגמלאים ז"ל). עוד הוכחה לכך שכשרוצים – יכולים. אך המהדורות לא הדגישו את המסקנה המתבקשת: ממשלת נתניהו, מסתבר, לא רצתה.

אף כותרת לא העלתה לראש סדר היום דיון בעובדה החשובה ביותר שעולה מדו"ח העוני: ממשלת נתניהו התעלמה מיעד מדיניותה בתחום העוני – ורבע מהישראלים עניים.

 

oni-2011

 

"It's the economy, stupid"
הרבה דיו וירטואלי כבר נשפך על השאלה מה יעמוד במוקד הבחירות הקרובות, כלכלה וחברה או ביטחון. דבר אחד בטוח – התקשורת היא זאת שתקבע במידה רבה את הטון – ולכן גם את תוצאות הבחירות.

הבחירה של התקשורת הישראלית לסקר בצורה מינורית את אחד הדו"חות החשובים בנוגע למצב הכלכלה הישראלית והמדיניות החברתית של הממשלה, לא נראית מקרית. נכון שהיו נסיבות מקלות: תזמון הפרסום שיחק לטובת נתניהו, והקיצוצים בתקשורת השאירו מעט מאוד משאבים על מנת לשבת ולקרוא את הדו"ח המלא ולסקרו בהתאם. אבל כפי שהראנו, אפילו במסגרת הסיקור המוגבל, הנטייה של התקשורת הישראלית הייתה לברוח אל מחוזות האישי והאפיזודי ולהתרחק מלב הסיפור הפוליטי.

זוהי בחירה אומללה עבור מי שמתיימר לעסוק בחדשות. לציבור הישראלי מגיע לשמוע את הנתונים האמיתיים על מציאות חייו, ועל מדיניות הממשלה שנוגעת לכיסו של כל אחד ואחת מאיתנו. על אחת כמה וכמה בזמן מערכת בחירות.

 

oni-2-2011

 

כתבו: דניאל ארגו ושירי אירם, קשב

 

האסיר איקס 2 - פרשה מסוכנת

פרשת האסיר איקס 2, לפי שני העיתונים הנפוצים במדינה, נעה בין "פירצה ביטחונית איומה" לבין סכנה מוחשית לדמוקרטיה. ומה מגלות האותיות הקטנות? האם העיתונות מבצעת את תפקידה? | להמשך >>

מה באמת היה אחוז ההצלחה של כיפת ברזל?

בין לוחמה פסיכולוגית, אינטרסים כספיים ופוליטיים, וקושי עיתונאי לפקפק בדובר צה"ל – קיבל הציבור הישראלי מידע מוטעה, באופן שמנע דיון מהותי על יכולתה של כיפת ברזל להגן על העורף הישראלי | להמשך >>

הצטרפו לרשימת תפוצה
כך תוכלו לסייע
contactusbig

וידאו קשב