מדיה בלוג

ילדה קטנה, רובה גדול

מיליטריזם הוא עניין של גיאוגרפיה

25 ביוני 2012

 

"'זוזו!' צרח לפתע המדריך עב הצוואר וקשוח המבע. הם צייתו בהכנעה. מבטו של שי, מדריך אפור-שיער שקולו עבה כמעט כמו זרועותיו, ננעץ במייקל בן ה-19. 'לפות אותי', הוא פוקד עליו." קטע מספר פורנוגרפי חדש, תאמרו? אז זהו, שלא.

 

extreme1

ביום ראשון, ה-17 ביוני 2012, הופיעה בשער "ידיעות אחרונות" הפניה ל"חשיפה" תחת הכותרת טיולי אקסטרים בהתנחלויות. ההפניה כללה תמונה גדולה (כפי שציין שוקי טאוסיג ב"העין השביעית", התמונה הבולטת ביותר בעמוד השער), ובה ילדה קטנה אוחזת ברובה סער ומכוונת למטרה, ולצידה מדריך במכנסיים צה"ליים. מתחת לתמונה הופיעה כותרת המשנה: בילוי משפחתי שעוד לא ראיתם: תיירים מהעולם מגיעים ליישובי גוש עציון כדי להשתתף במטווחי ירי המדגימים חיסול מחבלים.

 

 

צילום דף השער של "ידיעות אחרונות", על התמונה המטרידה שהופיעה בו, החל מיד לככב ברשתות החברתיות, כאשר גולשים רבים מביעים זעזוע ומציעים וריאציות משלהם לתמונה. חלקם תהו מי מפעיל את האטרקציה התיירותית הייחודית ומאיפה מגיעים כלי הנשק, ואחרים אף השוו את התמונה לתמונות של "קייטנת חמאס בעזה".

 

מספר ימים קודם לכן, ב-12 ביוני, אכן פורסמה כתבה ב-ynet שתיארה מסיבת סיום בגן בעזה. הילדים "החזיקו דגמים של רובים, לבשו מדים וקראו קריאות נגד ישראל". אחד הילדים אמר: "כשאגדל אצטרף לג'יהאד האיסלאמי ולפלוגות אל-קודס, אלחם באויב הציוני ואשגר לעברו טילים, עד אשר אמות כשהיד ואצטרף לאבא שלי בגן עדן. אני אוהב את ההתנגדות, השהידים ופלסטין, וכשאגדל אני רוצה לפוצץ את עצמי על הציונים ולהרוג אותם בפיגוע התאבדות באוטובוס".

התגובות בישראל לפרסום היו חריפות
, כצפוי. הפרופ' דן שיפטן, ראש המרכז לחקר הביטחון הלאומי באוניברסיטת חיפה, אמר שזהו "אקט ברברי לחלוטין. זו בעיה עמוקה של החברה הפלסטינית כולה". לדברי שיפטן, מהתמונות עולה "מסר עמוק של פסילה טוטאלית של ישראל, לגיטימציה לטרור וקורבניות עמוקה". באשר לקורבניות ראוי להעיף מבט, לשם השוואה, במסרים העולים תדיר בתקשורת הישראלית (ראו למשל מחקר קשב על משט המחאה בשנה שעברה).

 

באשר ללגיטימציה לאלימות, בחינת הכתבה המלאה של עקיבא נוביק ב"ידיעות אחרונות" מה-17 ביוני, המשתרעת כמעט על כל כפולת האמצע של העיתון, מעלה תמונה מטרידה אף יותר מזו שפורסמה בשער העיתון – כה מטרידה, עד כי אפשר לחשוב שמדובר בפרודיה מתוחכמת שנועדה לגחך ולמתוח ביקורת על "חוויית האקסטרים". אלא שביקורת כזו לא מובעת כלל בכתבה.

 

הכתבה, נזכור, פורסמה כדיווח חדשותי, ואף הובלטה בכותרת גדולה בעמוד הראשון, מה שממקם אותה גבוה מבחינת סדר היום החדשותי שהעיתון מייצר לקוראיו. אך הטקסט רחוק מלהיות דיווח עיתונאי. הז'אנר הוא ספרותי, בוטה ואף זול. הכתבה נפתחת כך (ההדגשות שלנו):

 

extreme2

כמו שניצלים קפואים שהושלכו אל שמן רותח, נפלטה אתמול קבוצת תיירים אמריקאים בהירי עור מהמיניבוס הממוזג אל השמש הלוהטת של גוש עציון. כובעים לראשיהם ונעלי נייקי לרגליהם, הם צעדו אל תוך מתקן הירי "קליבר 3" ופיזרו לכל עבר חיוכים רחבים – שנעלמו באחת. "מוב!" צרח לפתע המדריך הישראלי עב הצוואר וקשוח המבע. והם, אלא מה, צייתו בהכנעה. "חסלו את המחבל!", ציווה, והם הסתערו בידיים שלופות אל מטרת הקרטון שעל הקיר.


אחחח, האמריקאים התמימים ובהירי העור. הישראלים הקשוחים כבר יחנכו אותם:

 

העובדה שהאתר ממוקם מעבר לקו הירוק ממש לא מפריעה לתיירים הנלהבים – ההפך, זה רק מגביר את הריגוש. כשהמדריך מנסה להרגיע אותם:"אל חשש, לא מסוכן פה", אכזבה ניכרת על פני הנוכחים.

 

מוטיב העובי, אולי משל למוצקותה וחוסנה של החברה הישראלית (בניגוד ליהודים הגלותיים והנרפים של פעם), שב ומופיע. שי המדריך אינו רק עב צוואר, כפי שכבר סופר לנו, אלא "קולו עבה כמעט כמו זרועותיו", והוא "מדגים לקבוצה איך ללפות מחבל בצורה האידיאלית".

 

על השולחן כבר מונחים דגמי רובים משומנים ומקיר המטרות מחייכים מחבלים בכאפיות וחגורות נפץ (הכול מקרטון, אל דאגה).

 

אכן, הגיע הזמן לגשת לעניינים: "מבטו של שי ננעץ במייקל בן ה-19. 'לפות אותי', הוא פוקד עליו, ותוך רגע מייקל המסכן שרוע על הרצפה". שי, מספרים לנו (על פי פרסומים זרים, כמובן), "היה אחד הלוחמים ששחררו את חטופי אנטבה ב-1976. התיירים שומעים את זה והעיניים שלהם זוהרות". הוא "מסתובב, מזנק קדימה ומשחיל כדור בכל אחד מהמטרות שמולו."

התיירים הנרגשים רוצים גם הם לקחת חלק באקשן, "גם הם רוצים לסחוט את ההדק". שי "מעניק את רובה הדמה לבריאן בן ה-14, שפולט 'ג'יזס' מרוב התרגשות. שי מעמיד אותו על מקומו: 'אמא שלך לא תהיה פה לשמור עליך, עמוד כמו גבר', הוא מרעים."

התיאור הפטריוטי המרהיב ממשיך:

 

מישל בראון (40), בנקאי ממיאמי, הגיע למטווח עם אשתו ושלושת ילדיו כדי "להחדיר בהם ערכים". כשהם נכנסים למטווח, תמרה בת ה-5 פורצת בבכי ומחבקת את מישל. חצי שעה אחר כך היא כבר תאחז בנשק ותמטיר כדורי חימר אל מטרות הקרטון. אבא מישל מביט בה בסיפוק. "זה חלק מהחינוך שלהם, שיידעו מאיפה הם באים, וכמובן שירגישו מהו אקשן."


ולסיום, אחד הנערים מסכם: "'בום, בום', ממלמל ביציאה מהמטווח ריילי בן ה-13. 'בום, בום', עונה לו ג'ייקוב בהבנה, ומסכם את החוויה המסעירה שעברו."

אפשר לראות בבירור כי הכתבה עתירת דימויים מיניים-מיליטריסטיים, המזכירים יותר מכל ספרוני פורנו זולים. כך או אחרת, זה בוודאי לא דיווח חדשותי. התמונות המלוות את הכתבה, ובהן ילדים ובני נוער המחזיקים נשק בידם, הן לא פחות ממבהילות, והרשתות החברתיות אכן הגיבו בהתאם.

 

אבל האם האלמנטים הפורנוגרפיים והשימוש בילדים הם הבעיה המהותית כאן, או רק "ערך מוסף"? הרי מיליטריזם בוטה הוא שכיח בעיתונות הישראלית ומשקף במידה רבה עד כמה הוא מוטמע בחברה הישראלית. למעשה, הוא כה שקוף עד שאנחנו בקושי שמים לב לקיומו. התמונה הבאה, למשל, לקוחה מאותה כפולה ממש במרכז העיתון. כתבות קצרות מסוגה מתפרסמות בעיתונים הגדולים כמעט מדי יום:

 

 

extreme5

 

 

לעומת זאת, כשמביאים את השגרה המיליטריסטית ל"אקסטרים", כלומר נותנים לילדה חמודה רובה גדול, אנחנו מצקצקים בלשוננו ומזדעזעים. הטקסט שהביא נוביק הוא אכן בעייתי מאוד, אך עולה כאן גם שאלת החלטתו של העורך לפרסם כתבה כזו כפי שהיא, בעמודי החדשות, וללא כל ביקורת דוגמת זו שהובעה, כזכור, כנגד המיליטריזם הפלסטיני. האם אנחנו מסוגלים בכלל להביט נכוחה במראה ולראות את עצמנו, ולו ולרגע, כפי שאנו מביטים בתמונות הילדים הפלסטינים עם המדים והנשק בעזה?

 

 

extreme3extreme4
"ידיעות אחרונות", 17 ביוני 2012

 

extreme6ynet
(12 ביוני 2012 )

 

הדיווח ב- ynet על "מסיבת הגן" נפתח כך:

 

בדרך כלל מסיבות סיום שנת הלימודים בגני הילדים מלוות בשירה, ריקודים וכיבוד קל. אולם, בגני הילדים ברצועת עזה החגיגות נראות ממש אחרת. לילדים הקטנים באחד מגני הילדים השייך לג'יהאד האיסלאמי, הם החזיקו דגמים של רובים, לבשו מדים וקראו קריאות נגד ישראל.

 

אפשר רק לדמיין איך יכול היה להיראות דיווח על תיירות האקסטרים בגוש עציון, בעיתון פלסטיני:

 

בדרך כלל, קייטנות לילדים ובני נוער כוללות הפעלות, הצגות וביקורים בבריכה. אולם אצל הציונים בהתנחלויות בגדה המערבית, הקייטנות נראות לגמרי אחרת. הילדים מקבלים לידיהם נשק, מסתערים על תמונות של פלסטינים ויורים בהן בנשק חי.

 

נחזור להקשר החדשותי שנזנח ולכמה שאלות חשובות. בכתבה נאמר כי כל המדריכים הם בוגרי סיירות מובחרות, וחלקם חברי כיתות כוננות בהתנחלויות באזור. מי מפעיל את ה"קייטנה" הזו, "היוצרת לגוש עציון שם עולמי של פנינה תיירותית", לדברי ראש המועצה? מי מתפרנס ממנה? מאין מגיעים כלי הנשק? האם הפעילות נערכת באישור צה"ל? אלו בדיוק השאלות שקוראי "ידיעות אחרונות" אולי שאלו, אך מענה – אין.

 

כתבו: שירי אירם וארז לילה, קשב

 


 

 קייטנת צבא, לא רק אצל המתנחלים: "שבת במוזיאון", סרטון של איתמר רוז על "בילוי שבת" במוזיאון השריון בלטרון

 


ArtCreative Design and Custom coding

http://www.the7eye.org.il/PaperReview/Pages/180612_Free_stage.aspx#p6

 

האסיר איקס 2 - פרשה מסוכנת

פרשת האסיר איקס 2, לפי שני העיתונים הנפוצים במדינה, נעה בין "פירצה ביטחונית איומה" לבין סכנה מוחשית לדמוקרטיה. ומה מגלות האותיות הקטנות? האם העיתונות מבצעת את תפקידה? | להמשך >>

מה באמת היה אחוז ההצלחה של כיפת ברזל?

בין לוחמה פסיכולוגית, אינטרסים כספיים ופוליטיים, וקושי עיתונאי לפקפק בדובר צה"ל – קיבל הציבור הישראלי מידע מוטעה, באופן שמנע דיון מהותי על יכולתה של כיפת ברזל להגן על העורף הישראלי | להמשך >>

הצטרפו לרשימת תפוצה
כך תוכלו לסייע
contactusbig

וידאו קשב