מדיה בלוג

אנטומיה של ספין: עליית מחירי המזון

כיצד סיקרו אמצעי התקשורת בישראל את עליות המחירים וסיבותיהן
11 בפברואר 2013

לפני חצי שנה בישרו כותרות העיתונים בדרמטיות על עליית מחירים קרובה, עקב עליית מחירי הסחורות החקלאיות בעולם. בחודשים שחלפו מאז ירדו מחירי הסחורות, בניגוד להערכת משרד החקלאות, אך מחירי המזון בישראל דווקא עלו – מה שמהווה על פניו סיבה לסערה ציבורית. אם כך, לאן נעלמו הכותרות הדרמטיות, ומדוע?

 


 

>> עוד על סיקור עליית מחירי המזון: בין הגרעין האיראני לגרעיני תירס, אוגוסט 2012

 


 

wheat_field_2בשנים האחרונות כולנו מרגישים שמוצרי היסוד הולכים ומתייקרים. למרות שלרוב אנחנו לא ממש זוכרים מה התייקר ובכמה, מדי פעם, כשאנחנו מעיפים מבט בשורה התחתונה של החשבון בסופרמרקט או במכולת, אנחנו מבינים שמשהו השתנה, ולא לטובה. תחושה זו הייתה מהגורמים שהובילו למחאה החברתית שהחלה בקיץ 2011.

יוקר המחיה לא מודר מסדר היום התקשורתי. עליות המחירים חוזרות ועולות לכותרות מדי כמה שבועות. ב"קשב" עקבנו אחרי התפתחות סיפור התייקרות מחירי המזון בישראל בחצי השנה האחרונה. בחנו את הסיפור שהתקשורת בחרה לספר לנו, מאיפה הוא הגיע, ומי מרוויח ממנו. אם תרצו – אנטומיה של ספין, על פני חצי שנה.

 

מתניעים את הספין: יצירת ציפייה לעליות מחירים
כמו כל ספין תקשורתי מוצלח, גם ספין מחירי המזון מבוסס, קודם כול, על הפחדה.

באמצע אוגוסט בישרו כותרות כל העיתונים ומהדורות החדשות על "משבר מזון עולמי" ועל עלייה צפויה של עשרות אחוזים במחירי מוצרי הבשר, החלב והביצים. ביטויים כמו "אפוקליפסה" ו"תחזית קודרת" חזרו על עצמן בכותרות הדיווחים השונים.

בדיקה שלנו הראתה אז כי מקור כל הדיווחים הללו היה דו"ח תקופתי של משרד החקלאות. הדו"ח עסק בעליית מחירי סחורות חקלאיות בעולם בשל שנה שחונה בארה"ב. בסופו צורף נספח תחת הכותרת "הערכה גסה לאפשרות לעליות מחירי מוצרים מן החי עד לסוף השנה", ובו טבלאות ובהן נתונים משוערים לעליית מחירים של מוצרי בשר וחלב, במידה ומחירי הסחורות החקלאיות יעלו בעשרות אחוזים. התרחיש הקיצוני ביותר היה של עליית מחירי הסחורות החקלאיות ב-50%, דבר שיגרום, לפי אותו תרחיש קיצוני, לעליית מחירי המזון לצרכן ב-17-13 אחוזים.

את המספרים הללו, שמחברי הדו"ח התייחסו אליהם כ"הערכה גסה של מקרה קיצון", ציטטו בהרחבה כל כלי התקשורת כעובדה. לא מעט, בגלל שאלו היו המספרים שצורפו להודעה לתקשורת שהוציא משרד החקלאות – ולעיתונאים לא היו הזמן, או האפשרות, לקרוא את הדו"ח עצמו (חודשים לאחר מכן שינה משרד החקלאות את נוסח ההודעה לתקשורת באתר המשרד, והוריד את החלקים ה"סנסציונים" שדווחו בהרחבה בתקשורת).

כלי התקשורת היחיד שתיקן את הערכות משרד החקלאות ובחן אותן אל מול המציאות, היה המוסף הכלכלי של "מעריב".

תמצית הספין, אם כך, היא כזו: מישהו במשרד החקלאות מחבר נספח המובא בסופו של דו"ח מקצועי. בהודעה לתקשורת בוחרת דוברות המשרד להדגיש את התרחישים הקיצוניים ביותר – וכלי התקשורת מצטטים אותם מבלי לבדוק. התרחיש הקיצוני מוצג בתקשורת כעובדה: מחירי המזון יעלו. ההסבר לאותה עובדה הוא "כוח עליון" (שנת בצורת בארה"ב). הציבור הישראלי נכנס לכוננות עליית מחירים.

את הפרטים המלאים על אודות דו"ח משרד החקלאות אפשר ומומלץ לקרוא בפוסט הקודם של קשב בנושא.

 

האם התממש תרחיש הקיצון?
הביקורת שלנו באוגוסט טענה כי הסיקור הלא הוגן, שמבליט הערכת קיצון כעובדה בכותרות, מבלי לבדוק את הנתונים לעומקם, עלול לתת לגיטימציה להעלאת מחירים. אבל מאחר ולאותן הערכות היה תאריך יעד, החלטנו להמשיך ולבדוק את התפתחות הנושא: האם ה"הערכה הגסה של תרחיש הקיצון" תתברר כמציאותית או לא? ומה יספרו לנו כלי התקשורת על כך?

תאריך היעד של ההערכה היה דצמבר 2012. עד תאריך זה היו אמורים מחירי הסחורות החקלאיות לעלות בשיעור של 50% לפי אותו נספח, מה שאמור היה לגרור עלייה במחירי המזון לצרכן, שעליה דווח בהרחבה בתקשורת הישראלית.

אלא שהחלק הראשון של ההערכות הקודרות הללו לא התגשם. מבדיקת נתוני הבורסה לסחורות חקלאיות נראה שלא רק שמחירי הגרעינים שהוזכרו בדו"ח לא עלו – אלא דווקא הוזלו (מחיר הסויה ירד ב-14%, מחיר התירס ירד ב-7% וכו').

אפילו הדולר, שכל התחזקות שלו הופכת לסיבה לעליית מחירים בישראל, סירב לשתף פעולה – וערכו ירד ב10% לעומת השקל מאז אוגוסט – עובדה שהייתה אמורה להוזיל את המחירים לצרכנים בישראל.

 

ומחירי המזון?
פה דווקא רשמו מחברי הדו"ח "הצלחה" גדולה בהרבה: למרות הירידה במחיר הסחורות החקלאיות ובערך הדולר – מחירי המזון לצרכן בישראל עלו בצורה משמעותית בחצי השנה האחרונה. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עלו מחירי הבשר בכ-8%, מחירי הביצים ב-6% ומחירי החלב בכ-3%.

 

האם כעת נחשף הספין והוצגו השאלות הקשות?
למרבה הצער, כלי התקשורת לא חשבו כי ראוי לעקוב אחר הסיפור ולהעלות אותו לראש סדר היום. אמרו לנו שמחירי המזון שלנו יעלו כי מחיר הסחורות החקלאיות עומד לעלות. מחיר הסחורות דווקא ירד, אבל מחירי המזון שלנו אכן עלו. כלי התקשורת נמנעו מלעסוק בכך ולא עימתו את משרד החקלאות עם ההערכות שלו עצמו.

 

מי מרוויח?
"מי מרוויח מזה?" היא שאלה שעומדת בבסיס עבודה תחקירנית טובה. זו השאלה שעיתונאים אמורים לשאול כשהם מדווחים לנו על נושא כלשהו, על מנת לוודא שהם לא משרתים בלי משים אינטרסים חבויים.

במקרה הזה, את סיפור עליית מחירי המזון הוביל דו"ח של משרד ממשלתי – וקופת המדינה הרוויחה ממע"מ מוגדל על סל קניות מנופח. גם רשתות המזון וחברות המזון הגדולות זכו לרווח נאה על חשבון הציבור המפוחד – אחרי שהסבירו בהרחבה שהם בכלל "בולמים" עליות מחירים גדולות בהרבה.

 

הגורם לעליית המחירים אינו "כוח עליון"
ראשית, זכות הדיבור למבקר המדינה, שבניסיון נואש למנוע את עליית המחירים האחרונה, פרסם בספטמבר 2012 דו"ח ובו כתב:


"עליית מחירי המזון בשנים האחרונות הרעה משמעותית את מצבן של השכבות החלשות. לרשות הממשלה עומדים כמה כלים רגולטוריים שיש בהם כדי להשפיע על מחירם של מוצרי המזון.

נמצא כי משרדי התמ"ת והאוצר לא ביצעו כראוי את תפקידם בפיקוח על מחירי מוצרי המזון... לא התייחסו לשיקולים חברתיים ובריאותיים בקבלת ההחלטות... לא כללו בשיקוליהם את רווחת הצרכנים והתעלמו מהאינטרסים של ציבור הצרכנים."

 

הדו"ח, שהפנה אצבע מאשימה כלפי המדינה שלא מבצעת את תפקידה, לא עלה לראש סדר היום התקשורתי, וזכה לאזכורים בעיקר במוספי הצרכנות. זאת בשעה שידיעות לא מבוססות על משבר מזון ועליית מחירים זכו, כאמור, לפתוח את מהדורות החדשות הראשיות.

התייקרות סל הקניות שלנו היא, במידה רבה, התוצאה של הספין שהתחיל באוגוסט 2012. התקשורת סיפרה לנו כי הסיבות לעליות המחירים הם כוחות גדולים, מפחידים ובלתי נשלטים, שדוחפים כל הזמן את המחירים כלפי מעלה: שנת בצורת, שער הדולר, או אנטישמים שקוראים לחרם על ישראל. אלא שהדוגמה הנוכחית מראה שלעיתים אותם "כוחות עליונים" הם התירוץ ולא הסיבה לעליית המחירים. הסיבה, כך נראה, היא פשוטה: יש גם מרוויחים מעליית המחירים.

התקשורת, לפיכך, צריכה לבחור: האם לסקר את עליות המחירים באופן הוגן ולסמן את האחראים האמיתיים להתייקרות (משרדי הממשלה ו/או רשתות המזון), או לשתף פעולה ולהאשים "כוחות עליונים" בהתייקרות. לתקשורת יש השפעה עצומה על השיח הציבורי, ובהתאם לכך, אופי הסיקור יכול להיות הגורם המכריע בין האפשרויות של מחאה חברתית המונית, מצד אחד, לבין ציבור כנוע המשלים עם רוע הגזירה, מצד שני.

 

כתבו: דניאל ארגו ושירי אירם, קשב

 

האסיר איקס 2 - פרשה מסוכנת

פרשת האסיר איקס 2, לפי שני העיתונים הנפוצים במדינה, נעה בין "פירצה ביטחונית איומה" לבין סכנה מוחשית לדמוקרטיה. ומה מגלות האותיות הקטנות? האם העיתונות מבצעת את תפקידה? | להמשך >>

מה באמת היה אחוז ההצלחה של כיפת ברזל?

בין לוחמה פסיכולוגית, אינטרסים כספיים ופוליטיים, וקושי עיתונאי לפקפק בדובר צה"ל – קיבל הציבור הישראלי מידע מוטעה, באופן שמנע דיון מהותי על יכולתה של כיפת ברזל להגן על העורף הישראלי | להמשך >>

הצטרפו לרשימת תפוצה
כך תוכלו לסייע
contactusbig

וידאו קשב