מדיה בלוג

שקר הסקר

רוב הסקרים בישראל מפורסמים בניגוד לחוק. רשויות האכיפה משתפות פעולה עם התקשורת ומטייחות את אחד הסיפורים החשובים של בחירות 2013

9 בדצמבר 2012

 

סקרים יכולים לחרוץ תוצאות בחירות, כפי שמראים מחקרים רבים. בעקבות הבנה זו נוסחו תקנים וחוקים בנוגע לאופן שבו הם יפורסמו בתקשורת. מבדיקת "קשב" עולה שלא רק כלי התקשורת ועורכי הסקרים לא מקיימים את לשון החוק, אלא גם ועדת הבחירות המרכזית והיועץ המשפטי לממשלה מתנערים מאחריות. כתוצאה מכך הציבור בישראל מקבל דיווחים מוטעים ומטעים.

 


 

>> עדכון, 25 בדצמבר 2012: הארץ מפרסם את מסמכי הסקרים המלאים

>> בעקבות פניית קשב: השופט רובינשטיין לעיתונים: אין להציג את הרשימות הערביות כמפלגה אחת

>> התפתחויות חדשות: ועדת הבחירות חסרת אונים מול שערוריית הסקרים, 20 בדצמבר 2012

>> עדכון, 19 בדצמבר, בעקבות בקשת קשב לצו מניעה: "ידיעות" ו"מעריב" לא יפרסמו סקרי בחירות?

>> תחקיר "שקר הסקר" - התפתחויות חדשות, 10 בדצמבר 2012

>> פניית קשב למועצת העיתונות בנוגע לפרסום סקרי דעת קהל בתקופת בחירות, 8 בנובמבר 2012

 



polls2

סקרים, סקרים, מי לא אוהב אותם. כמו סדרת צילומי פוטו פיניש בריצת מאה מטר אפשר לעקוב אחרי המוביל, אחר המתחרה שסוגר עליו לקראת קו הסיום, ואפילו אחרי זה שמשתרך הרחק מאחור. במערכת בחירות, בה הכל לעיתים נראה מבולבל ולא ברור, הסקרים הם העוגן: אפשר להתעדכן ולראות מי עשה מה, מי במגמת שיפור, מי מתרסק ואפילו מי כדאי שיצטרף למרוץ. הסקרים הם גם אלו שמחזיקים אותנו דבוקים למסך – צופים במרוץ הסוסים עד קו הסיום.

 

רינה מצליח, הפרשנית הפוליטית של ערוץ 2, הקדישה לאחרונה פינה לנושא תחת הכותרת "סקרי הבחירות משתלטים על סדר היום". בפינה אומרת מצליח:

 

"גם אם תתאמצו, לא תמצאו פוליטיקאי בלי סקר פרטי בכיס מקטורנו – סקר מחמיא כמובן. על פי הסקרים יקומו או לא יקומו מפלגות חדשות, יתאחדו או לא יתאחדו מפלגות קיימות... הכל משתעבד למה שאומר הסקר. ולא צריך להיות סטטיסטיקאי גדול כדי להבחין שמידת השונות בין הסקרים גדולה, לפעמים הם אפילו הפוכים, אבל הוא אשר אמרנו, איש איש וסקרו."

 

סקרים עלולים לחרוץ תוצאות בחירות

הסקרים משפיעים לא רק על מהלכי הפוליטיקאים, אלא, לא פחות מכך, על דעת הקהל – ועל המציאות עצמה.

 

השפעת הסקרים על דפוסי הצבעה תועדה במחקרים רבים ברחבי העולם.1 הם קובעים כי הסקרים עלולים, לא פחות מלחרוץ את תוצאות הבחירות. מועמדים קמים ונופלים, מפלגות מצליחות או נכשלות – הכל על פי הסקרים שמתפרסמים. והפוליטיקאים יודעים זאת היטב. לכן הם עושים הכל על מנת להזמין סקרים, להטות את תוצאותיהם, ולהשפיע על פרסומם בכלי התקשורת. יותר מכל תעמולת בחירות אחרת – הסקרים הם המשפיעים האמיתיים על דעת הקהל. מועמדים מרכזיים יעשו הכל על מנת להראות כמובילים ולקבע את מעמדם. מועמדים אחרים יעשו הכל על מנת להראות שהם נמצאים במגמת התחזקות.

 

גם השחקנים הקטנים ביותר בזירה הפוליטית תלויים בסקרים. חשבו לדוגמא על מפלגה קטנה הנמצאת על סף אחוז החסימה: אם סקרים יתנו לה סיכוי סביר להיכנס לכנסת – הסיכוי שאנשים ילכו ויצביעו עבורה גדל משמעותית. מפלגה שהסקרים יתעלמו ממנה – סביר להניח שתיעלם.

 

החוק האבוד

מתוך הבנה עמוקה של חשיבות הסקרים פותחו במדינות המערב תקנים לפרסום סקרים. תקנים אלו כוללים שורת הנחיות מפורשות הקובעות כיצד יש לדווח על סקרי בחירות. ב-2002 הצטרפה גם ישראל למשפחת העמים והוסיפה תיקון לחוק הבחירות – דרכי תעמולה. בחוק הזה, שנראה שאיש לא מכיר, נקבע כי כל כלי תקשורת המפרסם סקר בתקופת בחירות חייב לפרט בדיווח שלו את נתוני הרקע בסקר. למשל, חייבים לדווח מי הזמין את הסקר, מי האוכלוסייה שנבדקה, מה מרווח הטעות, כמה אנשים ענו על הסקר, וכמה אנשים סירבו להתראיין. עוד קובע החוק כי כל הפרטים הללו, ופרטים נוספים לגבי מזמין הסקר והתשלום עבורו, יועברו לועדת הבחירות המרכזית, רשם המפלגות ומבקר המדינה שם יהיו זמינים לכל דורש.

 

כל הפרטים הללו עלולים להראות שוליים במבט ראשון – אך למעשה הם לא פחות מחומר נפץ פוליטי. הפרטים האלה משנים את האופן בו צריך לפרש את משמעות הסקרים. אם מפלגה או מועמד כלשהו הזמינו את הסקר ובנו את השאלות עבורו – סביר שהסקר מוטה. אם הדבר לא יפורסם – לא נדע על כך. אם אוכלוסיה גדולה (חרדים, ערבים, רוסים) לא נסקרה כלל בסקר – הסקר מוטה. ושוב: אם הדבר לא יפורסם – לא נדע.

 

ואלו דברים שמתרחשים כל הזמן, במערכת הבחירות הזאת.

 

כשהשר משה כחלון שקל להקים מפלגה, הדבר לווה בפרסום סקר שהבטיח לו 20 מנדטים. למרות שדבר הסקר פורסם בהרחבה, לא ברור מהם הכללים על פיהם נערך, אם בכלל. בשבוע שעבר, לאחר חבירתו של עמיר פרץ לציפי לבני, דווח כי "מי שחיבר בין פרץ ולבני הוא איש עסקים אמריקני, מכר משותף של שניהם, שאפילו הזמין סקר שהראה שריצה משותפת של שניהם תביא להם 14 מנדטים."

הציבור הערבי בישראל כלל לא נסקר ברבים מהסקרים בשל אילוצים כלכליים. כך נוצר המצב שבו המפלגות הערביות מוצגות כ"גוש" אחד שהמנדטים שלו נקבעים על פי תוצאות העבר. הדבר משפיע כמובן ישירות על התוצאות של הסקרים ושולל מ-20 אחוזים מאזרחי ישראל את הייצוג בסקרים – ומשפיע על תוצאות הבחירות. ייתכן אפילו שישנם "מגזרים" נוספים שאינם זוכים לייצוג בסקרים.

היה ניתן לצפות כי אותם פרטים מהותיים לפירוש משמעויות הסקרים הללו יפורסמו בתקשורת, ואף יתקיים דיון ער וביקורתי סביבם.

 

מנכ"ל קשב יזהר באר בריאיון לתוכנית "תיק תקשורת" בטלוויזיה החינוכית בנושא סקרי הבחירות, 10.1.13

ArtCreative Design and Custom coding

 

אין דין ואין דיין

בעקבות השערוריות האחרונות בתחום הסקרים בישראל, החלטנו להסתייע ב"חוק הבחירות" ויצאנו למסע בעקבות הסקרים האבודים.

 

ראשית, בדקנו ומצאנו ב"קשב" שאכן כלי תקשורת רבים לא עומדים בתנאי הפרסום של סקרי בחירות כפי שנקבעו בחוק. תוצאות סקרים רבים מופיעים פעמים רבות בכותרות הראשיות, לעיתים ללא נתוני רקע מינימליים, ולעיתים עם חלק מהנתונים בלבד. כך נוצר לעיתים קרובות מצג שווא שבו לצופים אין שום דרך לדעת מה הם האינטרסים הפוליטיים שעומדים מאחורי פרסום הסקר.

המשכנו הלאה, ופנינו לוועדת הבחירות המרכזית ולרשם המפלגות, שאמונים על איסוף הנתונים ועל הפיקוח על כלי התקשורת. ביקשנו מהם לקבל לידינו את נתוני הרקע של הסקרים שפורסמו בתקופת הבחירות הנוכחית. בנוסף ביקשנו מוועדת הבחירות המרכזית לקבל מידע לגבי צעדים שננקטו על ידה במקרים של עבירה על החוק – אם היו כאלו.

בתשובה של רשם המפלגות נכתב כי "במענה לפנייתך הרצ"ב, לא נתקבלו אצל רשם המפלגות סקרי בחירות בהתאם לאמור בסעיף 16ה לחוק הבחירות (דרכי תעמולה), התשי"ט-1959, ביחס לתקופה שהוזכרה בפנייתך."

תשובה דומה קיבלנו גם מוועדת הבחירות המרכזית: מסתבר שעד כה לא התקבל ולו גם סקר אחד בתקופת בחירות זו, ולא זכור להם כי התקבלו סקרים במערכות בחירות קודמות. כמו כן, לא ננקטו על ידי ועדת הבחירות כל צעדים לטיפול בעבירה זו על החוק.

אם כך, מתברר שכולם שותפים לדבר עבירה. התקשורת מפרסמת מה שהיא רוצה ללא שום פיקוח, וזה אפילו לא מעניין אף אחד. לפחות לא עד עכשיו. בתגובה לפניית 'קשב' לוועדת הבחירות הזדרזה הוועדה להוציא הודעה לעיתונות, שפורסמה ב"ישראל היום" תחת הכותרת "חצי שנת מאסר לסוקרים שיעברו על החוק". בכתבה הזעירה בעמוד 15 הוזכרו בקצרה עיקרי החוק ודבר פנייתה של ועדת הבחירות לסוקרים.

 

אין דין ואין דיין 2

מעודדים מעט מהפרסום של ועדת הבחירות המרכזית, שממנו השתמע על כוונתן של הרשויות להעמיד לדין את העבריינים, פנינו שוב לוועדת הבחירות המרכזית. ביקשנו מידע על דרכים שבהן נוכל לקבל את תוצאות הסקרים לצורך ניתוח נתונים עצמאי, וכן על אמצעי האכיפה שמתכננת ועדת הבחירות לנקוט על מנת למנוע את הטעיית הציבור.

 

בתשובה לקונית של הוועדה הומלץ לנו לפנות בנושא למשטרת ישראל וליועץ המשפטי לממשלה. כמו כן נכתב בתשובה שנושא פרסום הסקרים נמצא בבדיקה, ושנכון להיום לא נוכל לקבל את פרטי הרקע של הסקרים השונים. זאת בניגוד מוחלט ללשון החוק שקובעת שנתונים אלו יהיו זמינים לכל דורש, ושלוועדת הבחירות יהיו שמורות אפשרויות אכיפה בנושא.

למרות חוסר הרצון המופגן של ועדת הבחירות לשתף פעולה ולבצע את תפקידה, פנינו שוב הן לוועדת הבחירות והן ליועץ המשפטי לממשלה. דרשנו שוב משני הגופים לפעול על פי החוק ולחייב פרסום נאות של נתוני הסקרים, ולאפשר בדיקה בלתי תלויה של תוצאות הסקרים. למרות שהמכתבים נשלחו לפני מספר שבועות טרם זכינו לתגובה.

 

לסיכום

אלוהים נמצא תמיד בפרטים הקטנים, ואלוהי הבחירות – הסקר – אינו יוצא דופן. הפרטים הקטנים מאחורי הסקר – צורת ניסוח השאלה, האוכלוסייה שנדגמה ומי שילם על הסקר וכמה – חשובים לרוב הרבה יותר לתוצאות הסקר מאשר כל גורם אחר. אבל הפרטים הללו נשארים מוסתרים.

 

לכן מה שאנו רואים וקוראים כעובדות בראש מהדורות החדשות, הוא לעתים לא יותר מתעלול יחצ"ני של פוליטיקאי זה או אחר. אבל אנחנו לא יודעים את זה, כי איש לא סיפר לנו על כך. וגם משום שהאיש שאמור להשגיח על תקינות מערכת הבחירות, במקרה הזה שופט העליון ויו"ר ועדת הבחירות המרכזית אליקים רובינשטיין, נרדם בשמירה.

התקשורת, במיוחד זו של תקופת בחירות, רגישה יותר מאי פעם למניפולציות של פוליטיקאים. על מנת להמשיך ולשמור עליה בחרנו להגיש תלונה לא שגרתית למועצת העיתונות בנושא אכיפת חוק הסקרים בתקשורת. נמשיך לעדכן כשיהיו התפתחויות.

 

כתבו: דניאל ארגו ושירי אירם, קשב



 

 

1. מחקרים רבים מצאו כי "סקרים עלולים לחרוץ תוצאות בחירות" ושישנה קורלציה בין מעמדו הציבורי של המועמד ויחס התקשורת כלפיו על פי תוצאות סקרים (וימן ושפר, 2003; Jamieson, 1992; Niven, 2001; Patterson, 1993; Robinson & Sheehan, 1983). יתרה מזאת, כפי שכותב במחקריו פרופ' גבי וימן, "במקרים רבים פרשנים מציגים ומסבירים 'שינויים' ו'תנודות' בדעת הקהל על סמך הפרשים זעירים, אחוזים בודדים שסטטיסטית אינם מצדיקים מסקנה שמדובר בשינויי משמעותי. שינויים זעירים אלו, המשתנים לעיתים קרובות בין סקרים שונים, משפיעים מיידית על התוצאות של המפלגות בשטח. לדוגמא, כפי שמסביר במאמריו פרופ' וימן, מועמד שנמצא במגמת עליה בסקרים – זוכה לסיקור החיובי ביותר, עד לנקודה מסוימת של יתרון מובהק אז מתגברות ההתקפות עליו. לעומת זאת, מועמד שנמצא בירידה בסקרים זוכה לסיקור השלילי ביותר.


תגיות:
 

האסיר איקס 2 - פרשה מסוכנת

פרשת האסיר איקס 2, לפי שני העיתונים הנפוצים במדינה, נעה בין "פירצה ביטחונית איומה" לבין סכנה מוחשית לדמוקרטיה. ומה מגלות האותיות הקטנות? האם העיתונות מבצעת את תפקידה? | להמשך >>

מה באמת היה אחוז ההצלחה של כיפת ברזל?

בין לוחמה פסיכולוגית, אינטרסים כספיים ופוליטיים, וקושי עיתונאי לפקפק בדובר צה"ל – קיבל הציבור הישראלי מידע מוטעה, באופן שמנע דיון מהותי על יכולתה של כיפת ברזל להגן על העורף הישראלי | להמשך >>

הצטרפו לרשימת תפוצה
כך תוכלו לסייע
contactusbig

וידאו קשב