מדיה בלוג

זהירות: מלחמה בפתח

על הכותרות המבהילות של Ynet בדיווחים על חזבאללה

12 בפברואר 2013

 

בימים האחרונים פורסמו בדף הבית של אתר Ynet שורה של כותרות ראשיות מאיימות לגבי היערכות חזבאללה למלחמה נגד ישראל. האם מדובר במידע מבוסס? והאם יש הצדקה להבלטה כזו של פרשנות אחת מני רבות למצב הביטחוני בגבול הצפון?

 


 

>> לפוסט הקודם בנושא: מלחמות הקואליציה

 


 

התקשורת הישראלית מספקת לא מעט בחירות עריכה מפתיעות, במיוחד באתרי החדשות באינטרנט. אבל אפילו על הרקע הזה, הבחירה של Ynet ביומיים האחרונים הצליחה להפתיע ולהדאיג אותנו.

בימים ראשון ושני השבוע, הכותרות הראשיות באתר החדשות הגדול והנקרא במדינה נראו כך:

 

ynet-10-11-feb2013-home-page-head

 


וכך זה נראה מבפנים:

 

ynet-10-11-feb2013-article-head

 

הציבור הרחב, שנכנס לאתר לרגע לבדוק "מה קורה" בחדשות, ומוצא כותרות ראשיות שמספרות על "הרג סיטוני של חיילים", "מכת פתיחה עוצמתית על ת"א" ו"פשיטות בגליל", לא יכול אלא להיבהל.

 

הבעיה כאן היא הבחירה של עורכי האתר להריץ את הכותרות הללו ככותרות היום במשך שעות כה ארוכות. ההחלטה האם כתבה או מאמר כלשהי יפורסמו כ"חדשות" או כ"דעה" היא תמיד החלטה של העורך. כאן מדובר במה שנראה יותר כמאמר פרשנות, ואכן הוא גם ממוקם בעמוד הפרשנויות של האתר – אבל בשונה ממאמרי פרשנות ומאמרי דעה אחרים, הוא כיכב בכותרת הראשית של האתר ונתפס כ"חדשות היום" עבור כל מי שנכנס לאתר. האם מדובר בהחלטה סבירה?

 

ספינים של מלחמה

כאמור, הבחירה של עורכי Ynet היא הבעיה כאן. הפיכתו של מאמר המבוסס על דעה בודדת של מקור אנונימי לכותרת חדשותית ראשית הוא פרקטיקה עיתונאית בעייתית. במיוחד כשלא מדובר על אירוע חדשותי אלא על דעה אישית. הדבר חשוב במיוחד מאחר שמחקרים רבים הוכיחו שאנחנו מייחסים חשיבות גבוהה יותר למידע שמובלט בכותרות חדשותיות בהשוואה למידע שהעורך מחליט לפרסם כ"דעות". סביר שגם עורכי Ynet מכירים מחקרים אלו, אבל למרות זאת הם בחרו כפי שבחרו.

 

בזמן שהמצב בגבול הצפון נפיץ יותר משהיה בשנים האחרונות, וענני מלחמה נאספים שוב מעל לבנון, עולה השאלה מה – או מי – עמד מאחורי ההחלטות הללו.

 

 

על תדרוכי כתבים

מקורות שני המאמרים נחשפים בתוך הטקסט על ידי רון בן ישי עצמו. המאמר הראשון הוא פרי של תדרוך צבאי כזה או אחר בגבול הצפון ("באחר צהריים חורפי אחד בסוף ינואר צפיתי מרכס בירנית לעבר דרום לבנון"), ונראה שטור הדעה השני נכתב בעקבות שיחה עם איש מודיעין כלשהו ("בחודש האחרון שוחחתי עם אדם שאפשר לומר עליו שהקדיש חלק ניכר מחייו הבוגרים לחזבאללה").

 

כתבים צבאיים רבים מוזנים באופן קבוע על ידי גורמים אנונימיים, אך ראוי היה לפחות לציין זאת במפורש, ולא רק ברמז. היה ראוי גם לציין האם מדובר באנשים שהם חלק מכוחות הביטחון או שאינם כאלה.

 

האמת על מצבו של חזבאללה
הפרשנות שמביא בן ישי על העדפתו של חזבאללה להעביר את הלחימה העתידית לתוך שטח בנוי, לא כל שכן כיבוש של אזורים נרחבים בגליל, אינה מתיישבת עם פרשנויות אחרות, המגובות במקורות מידע עדכניים ורבים שמראים שמצבו של חזבאללה היום רגיש יותר מאי פעם.

 

אחדים ממקורות אלו נמצאים באתר Ynet עצמו, במאמרי פרשנות של כותבים אחרים – שלא זכו להפוך לכותרות חדשותיות בדף הבית ובוודאי שלא לכותרות ראשיות, דבר המדגיש את בחירת העריכה שנעשתה במקרה של מאמריו של בן ישי.

פרשנויות כאלה נדחקות לרוב לשוליים וכמעט מודרות מהשיח הישראלי, ושווה להקדיש להן כמה מילים כאן. הן גורסות כי חזבאללה נמצא במצב רגיש ביותר כיום. ההסבר לכך הוא שהמשטר העלאווי הקורס בסוריה היה העורף האסטרטגי מזה למעלה מעשור של חזבאללה השיעי – ונתיב הקשר המרכזי בינו לבין המרכז השיעי באיראן. כעת, עם היחלשותו של אסד לטובת האופוזיציה הסונית ברובה (אשר נתמכת על ידי המעצמות הסוניות במפרץ), התדרדר משמעותית גם מצבו הגיאופוליטי של חזבאללה בלבנון. את המכה האחרונה ספג הארגון רק לפני ימים ספורים, עם פרסום הידיעות על הצטרפות הדרוזים והנוצרים לשורות המורדים באסד. משמעות הדבר בלבנון היא שהשיעים – וחזבאללה כמייצגם הבולט – נותרו לבד מול חזית סונית-נוצרית-דרוזית, לראשונה מזה עשורים.

הבידוד ההולך וגובר של השיעים כעדה, במקביל להתמוטטות הקרבה של בעל בריתם המרכזי באזור, מציבים את חזבאללה בנקודת חולשה חסרת תקדים. זאת עוד לפני שהזכרנו את היותם של רוב לוחמי הארגון מרותקים לקרבות בתוך סוריה עצמה ואת המאמץ שחזבאללה משקיע בלחימה שם – עובדה המקטינה למינימום את היכולות הצבאיות שלו.

היכולות הפוליטיות של חזבאללה מוגבלות גם הן לאור הבחירות הקרבות לפרלמנט הלבנוני ביוני 2013 – שיתקיימו על רקע ההתקרבות המפתיעה בעמדות בין העדות האחרות בלבנון והקריאה המתגברת לפירוק חזבאללה מנשקו. למעשה, לראשונה מזה עשרות שנים, נראה שהתהפכה המגמה של התחזקות פוליטית וצבאית של השיעים בלבנון על חשבון הסונים, שמנסים כיום להחזיר לעצמם את עמדת ההגמוניה שלהם מהעבר.

אם כן, ישנו מידע רב המעיד כי החיזבאללה נמצא בנקודת שפל, ואין סיכוי שישראל הרשמית אינה מודעת לכך. אבל הכותרות שחוזרות בשבועות האחרונים לא מבטאות זאת, ומדגישות דווקא כי חזבאללה הוא האיום המרכזי על ישראל כעת. מה יכולה להיות הסיבה לכך?

 

 

כוננות מלחמה
רוחות מלחמה החלו לנשב בישראל מעט אחרי הבחירות. לאחרונה כתבנו איך התקשורת שיתפה פעולה עם יצירת אווירת מלחמה לפני שבועיים, למרות שלא היו שינויים מרחיקי לכת במציאות. מאז גם תקפה ישראל שיירה של משאיות עם נשק שיועד לחזבאללה על גבול סוריה-לבנון, ומטוסים ישראלים המשיכו  לטוס מדי יום בשמי דרום לבנון.

הנה ציטוט מדיווח של האתר האמריקאי החשוב אל-מוניטור שיכול לשפוך מעט אור על השתלשלות האירועים:


"Some people say [the] IDF wouldn't object to [the] opportunity to set [the] record straight vis-a-vis Hezbollah," an Israeli official, speaking not for attribution, told Al-Monitor earlier Wednesday, in response to queries about still uncertain rumors of possible IDF action. "Also, [the] idea of putting them out of play, as done with Hamas recently."


או בקיצור ובעברית: גורמים ישראלים רשמיים בהחלט שוקלים בימים אלו את האפשרות "לסגור חשבון" עם חזבאללה – אולי על מנת "להוציא אותו מהמשחק" בעודו חלש.

 

אז ייתכן שדווקא בגלל חולשתו הנוכחית של חיזבאללה ישראל יכולה כעת "להוציא אותו מהמשחק", אלא שנקודת מבט כזו לא הובלטה בתקשורת הישראלית. אולי מכיוון שמישהו חושב שאווירה של איום והפחדה תייצר רוח גבית חזקה יותר לפעולות כאלה. וכאן נכנסת לתמונה התקשורת הישראלית.

 

 

תקשורת כיוצרת מציאות
כפי שמשתקף מהציטוט שהבאנו לעיל, כמו גם משורת האירועים האחרונה, קיימים גורמים ישראלים רשמיים שהיו רוצים לנצל את החולשה היחסית של חזבאללה ולצאת למבצע צבאי קצר בלבנון. לא מן הנמנע, ומניסיון העבר אף סביר, שהם העומדים מאחורי הניסיון לייצר אווירה מתאימה, בין השאר דרך שורה של כתבות צבע מפחידות על אודות האויב מעבר לגבול. כתבות אלה, בתורן, מגבירות את המתח הגבוה שנוצר באזור עקב התבטאויות של פוליטיקאים ישראלים ופעולות יזומות של חיל האוויר. כל אלו הן התפתחויות שעליהן נמנע עד עכשיו חזבאללה מלהגיב – אולי מתוך הבנה של מצבו הנוכחי.

אלא שבמזרח התיכון (ובפוליטיקה העולמית) דימויים יכולים לעתים תכופות לכוון את מהלך המציאות לא פחות מהחלטות רציונליות. המשך "פמפום" כותרות המלחמה בישראל, בשילוב של פעילות צבאית המתרחשת כל הזמן (דוגמת הטיסות בשמי לבנון בשבועיים האחרונים ותמרונים על גדר הגבול), יכולים בהחלט לגרור את חזבאללה לתגובה שתאפשר לישראל לתקוף חזרה.

בהתחשב במסקנות שעלו ממחקר קשב על הסיקור התקשורתי של מלחמת לבנון השנייה, עולה חשש כי גם הפעם, כמו ב-2006, יוותרו אז כלי התקשורת בישראל על מחויבותם לדיווח המציאות – ויעדיפו דיווח המדברר בזמן אמת את עמדת הצבא והממשלה. הציבור הישראלי עלול למצוא את עצמו במצב של עימות צבאי נרחב – וזאת לאחר שקיבל עליו מידע חלקי ומוטה, שלא אפשר לו לגבש את עמדתו כראוי


כתבו: דניאל ארגו ושירי אירם, קשב

 

האסיר איקס 2 - פרשה מסוכנת

פרשת האסיר איקס 2, לפי שני העיתונים הנפוצים במדינה, נעה בין "פירצה ביטחונית איומה" לבין סכנה מוחשית לדמוקרטיה. ומה מגלות האותיות הקטנות? האם העיתונות מבצעת את תפקידה? | להמשך >>

מה באמת היה אחוז ההצלחה של כיפת ברזל?

בין לוחמה פסיכולוגית, אינטרסים כספיים ופוליטיים, וקושי עיתונאי לפקפק בדובר צה"ל – קיבל הציבור הישראלי מידע מוטעה, באופן שמנע דיון מהותי על יכולתה של כיפת ברזל להגן על העורף הישראלי | להמשך >>

הצטרפו לרשימת תפוצה
כך תוכלו לסייע
contactusbig

וידאו קשב