מחקר תקשורת

כשהתותחים רועמים

מחוף עזה לבית-חאנון: הסיקור התקשורתי של הרג אזרחים פלסטיניים ברצועת עזה

מאי 2007

 

שנה לאחר ההתנתקות מרצועת עזה נמשך מעגל האלימות באזור. ירי הקסאמים מהרצועה לעבר ישראל התגבר וגרם לנפגעים. במקביל, הפעילה ישראל כוח רב, שבא לידי ביטוי ב"סיכולים ממוקדים" ובירי ארטילרי מאסיבי לעבר ריכוזי אוכלוסייה ברצועת עזה, שגבה חיי אזרחים פלסטיניים רבים וגרר תגובות ביקורת בארץ ובעולם. גורמים בחברה הישראלית – בתוכם מדינאים ואנשי צבא – הטילו ספק בתועלת המדינית והצבאית הטמונות בשימוש בירי הארטילרי, ואף טענו כי פעילות זו תורמת להסלמת מעגל האלימות.

 

מחקר קשב בודק כיצד ייצגה התקשורת הישראלית את המציאות הזו: כיצד תואר ירי הקסאמים וכיצד הוצגה פעילות צה"ל? איזה מקום הקצו כלי התקשורת לגרסאות צה"ל והאם לצדן הובאו גם עמדות אחרות? כמו כן, נבדק האם אפשרה התקשורת דיון ביקורתי בתועלת הטמונה בשימוש בכוח צבאי וכיצד הוצגו חלופות מדיניות.

 


 

>> להורדת המחקר המלא

>> מצגת עיקרי המחקר ודוגמאות נבחרות

>> שלומי אלדר: ועדת החקירה הצה"לית במקרה ע'אליה נועדה לטייח

>> קו העריכה של "מעריב": עניי עירך קודמים

>> "מצטערים אבל לא מתנצלים" / זוהר קמפף, המחלקה לתקשורת ועיתונאות, האוניברסיטה העברית

 


 

המחקר מנתח את אופן הסיקור של שני אירועים בהם נהרגו 27 אזרחים פלסטיניים חפים מפשע. ב-9 ביוני 2006 נהרגו שמונה אזרחים פלסטיניים, שבעה מהם בני משפחת ע'אליה, על חוף ימה של עזה כתוצאה מפיצוץ עז. בעקבות האירוע התפתחה "מלחמת גרסאות" בין צה"ל לבין גורמים פלסטיניים ובינלאומיים באשר לנסיבות ההרג, כאשר צה"ל עצמו הציג גרסאות מתחלפות לגבי הגורם לפיצוץ. כחמישה חודשים לאחר מכן נהרגו בבית-חאנון שבצפון רצועת עזה 19 אזרחים פלסטיניים, רובם בני משפחת עת'אמנה, כתוצאה מירי ארטילרי עליו לקח צה"ל אחריות. במסגרת המחקר נבדקו כל הידיעות שפורסמו בנושא בשלושת העיתונים היומיים הגדולים ובשלוש מהדורות החדשות המרכזיות בטלוויזיה – כ-400 כתבות סך-הכל.

ממחקר קשב עולה:

- בסיקור האירוע על חוף עזה, הבליטו אמצעי התקשורת את גרסאות צה"ל, הציגו אותן כעובדתיות, חד-משמעיות ואמינות, זאת למרות השינויים התכופים, והסותרים לעיתים, בין הגרסאות.

 

- קולות מתוך צה"ל אשר טענו כי ייתכן שצה"ל אחראי להרג בני משפחת ע'אליה, כמו גם קולות פלסטיניים ואחרים שטענו כך, הוצנעו או הוצגו בצורה מגוחכת או מזלזלת.

- באופן יוצא-דופן, ערך כתב ערוץ 10, שלומי אלדר, תחקיר עצמאי אשר הטיל ספק באמינות גרסאות צה"ל. הערוץ הקדיש לתחקיר מקום בולט וסיפק בכך דוגמה משמעותית לסיקור ביקורתי ויסודי.

בעקבות האירוע בחוף עזה נשמעו בתוך מערכת הביטחון קולות שהטילו ספקות כבדים באשר לתועלת המדינית והביטחונית הטמונה בשימוש בירי הארטילרי לעבר ריכוז אוכלוסין צפוף כרצועת עזה. קולות אלה פורסמו לעיתים נדירות וגם אז נדחקו לשולי הסיקור. גם האופציה המדינית כ"תגובה" לירי הקסאם נדחקה לשוליים.

בסיקור האירוע בבית-חאנון, הופיעה הביקורת על מדיניות הירי הארטילרי במקומות בולטים יותר – כתוצאה ישירה מהעובדה שצה"ל לקח על עצמו את האחריות לאירוע. עם זאת, גם במקרה הזה הוצג האירוע כטעות חד-פעמית, והדיון שצריך היה להתפתח על יעילותו של הירי הארטילרי והצדקתו המוסרית, נדחק כמעט תמיד אל שולי הסיקור.

ממחקר קשב עולה, אם כן, כי בשני המקרים דחקה התקשורת הישראלית לשולי הסיקור את הדיון בשאלות רבות חשיבות: מדיניות הירי הארטילרי של צה"ל בעזה, קיומן של חלופות מדיניות והמשמעויות הביטחוניות והמוסריות של הרג אזרחים מתמשך. במילים אחרות, אופי הסיקור נקבע ברוב המקרים, על-ידי מדיניות הדברור של צה"ל.

 

>> להורדת המחקר המלא

>> מצגת עיקרי המחקר ודוגמאות נבחרות


לקריאה נוספת:

>> תכתובת קשב עם עורך "מעריב" אמנון דנקנר בעקבות סיקור הריגתם של בני משפחת ע'אליה

>> "מצטערים אבל לא מתנצלים" – מאמר מאת זוהר קמפף מהמחלקה לתקשורת ועיתונאות באוניברסיטה העברית, העוסק בהיגיון המסתתר מאחורי הבחירות הטרמינולוגיות וההסברתיות של צה"ל במקרים של הרג אזרחים פלסטינים בשטחים: התנערות מאחריות, קבלת אחריות באופן מלא, או קבלת אחריות לעצם האירוע אך התנערות מהאשמה הכרוכה בו.

 

האסיר איקס 2 - פרשה מסוכנת

פרשת האסיר איקס 2, לפי שני העיתונים הנפוצים במדינה, נעה בין "פירצה ביטחונית איומה" לבין סכנה מוחשית לדמוקרטיה. ומה מגלות האותיות הקטנות? האם העיתונות מבצעת את תפקידה? | להמשך >>

מה באמת היה אחוז ההצלחה של כיפת ברזל?

בין לוחמה פסיכולוגית, אינטרסים כספיים ופוליטיים, וקושי עיתונאי לפקפק בדובר צה"ל – קיבל הציבור הישראלי מידע מוטעה, באופן שמנע דיון מהותי על יכולתה של כיפת ברזל להגן על העורף הישראלי | להמשך >>

הצטרפו לרשימת תפוצה
כך תוכלו לסייע
contactusbig

וידאו קשב