מחקר תקשורת

"מלחמה עד הרגע האחרון"

התקשורת הישראלית במלחמת לבנון השנייה

יולי 2007


בשנה שלאחר מלחמת לבנון השנייה נשטפה החברה הישראלית בגל חסר-תקדים של ביקורת כלפי מקבלי ההחלטות בממשלה ובצה"ל. בניגוד למלחמות קודמות, הגיעו רבות מהעובדות היסודיות לגבי המלחמה הזו לידיעת הציבור כמה חודשים לאחר שהסתיימה – בעקבות פרסום דו"ח הביניים של ועדת וינוגרד והפרוטוקולים של דיוניה. באווירה הזו, נוצר גם הרושם כאילו אמצעי התקשורת הישראליים, שהובילו את גל הביקורת הזה, היו ביקורתיים כלפי המלחמה גם במהלכה. לא כך עולה מממצאי המחקר המקיף של קשב על סיקור המלחמה בתקשורת הישראלית.

 


 

>> לקריאת עיקרי המחקר

>> להורדת הדוח המלא

>> "הגיע הזמן לחשבון נפש": גילוי דעת בחתימת אישי ציבור בעקבות דוח קשב, "הארץ", 3.8.2007

>> למצגת עיקרי המחקר

>> מצגת: סיקור העורף הישראלי במלחת לבנון השנייה

>> מצגת: הצעות לעריכה חלופית בסיקור ההתנתקות ומלחמת לבנון השנייה

>> אם עברייה, ורק אם עברייה: מבט מגדרי על סיקור מלחמת לבנון השנייה בטלוויזיה הישראלית

 



second_lebanon_war_coverהדו"ח מנתח למעלה מ-9,000 כתבות ואזכורים שנכתבו או שודרו במהלך המלחמה בעיתונים "ידיעות אחרונות", "מעריב", ו-"הארץ", ובשלוש מהדורות החדשות המרכזיות של הערוצים 1, 2, ו-10.

 

מהדו"ח עולות, בין היתר, המסקנות הבאות:

מטרות המלחמה

ככלל, התקשורת שידרה תמיכה כמעט בלתי מסויגת במלחמה ובצדקתה, מתחילתה ועד סופה. יתרה מזאת – היא למעשה הגדירה הן עבור הציבור והן עבור מקבלי ההחלטות את המערכה, מהיום הראשון, כ"מלחמה". מטרות המלחמה, אשר השתנו חדשות לבקרים, הוצגו בכל פעם כמוחלטות ומוצדקות. השינוי התכוף במטרות המוצהרות וכן מידת הריאליות שלהן לא זכו לדיון ביקורתי.

מקבלי ההחלטות

בראשית המלחמה הוצגו אולמרט ופרץ כמנהיגים נחושים וחזקים, השולטים במצב ביד רמה. עם הסתבכות המערכה, התקשורת אימצה את טענות הדרגים הצבאיים על כך שהדרג המדיני "לא נותן להם לנצח". חילוקי הדעות המהותיים בתוך ובין הדרגים הצבאיים והמדיניים נדחקו לשולי הסיקור ברוב המקרים.

חרדת התבוסה

ככל שהתמשכה המלחמה, הלכה והשתלטה על הסיקור התקשורתי נימה של אכזבה מהתבוסה המסתמנת, והביקורת נשאה בעיקר אופי של "תנו לצה"ל לנצח".

סיקור העורף הישראלי

בעוד שההתייחסות אל סבל העורף היהודי התאפיינה באמפאטיות, והם תוארו בעיקר כמי שבעמידתם האיתנה מסייעים למאמץ המלחמתי, הרי שסיקור העורף הערבי התמקד בשאלה "לטובת מי אתם?". במקרים רבים הוצגו האזרחים הערבים המותקפים כגייס חמישי.

הפגיעה בדרום לבנון

הסבל של תושבי דרום לבנון תואר לרוב כסוג של "אסון טבע", במנותק מפעולות צה"ל ותוך הפניית אצבע מאשימה לעבר החיזבאללה כאחראי הבלעדי להרס ולחורבן בדרום לבנון.

המגעים המדיניים

לאורך המלחמה, האופציה המדינית הוצנעה או הוצגה בזלזול. אמצעי התקשורת העדיפו באופן מובהק הכרעה צבאית על פני הסדר מדיני. דיווח על הקולות – המדיניים והביטחוניים – שביכרו את האופציה המדינית על הצבאית הופיע רק לקראת סוף המלחמה. חילוקי דעות, מחלוקות וביקורות בתוך המערכות הפוליטיות והביטחוניות וביניהן הוצנעו והודחקו לשולי הסיקור.

אין שום משמעות לעיתונות ביקורתית ואמיצה בדיעבד. את השאלות הקשות באמת צריך לשאול תוך כדי המלחמה, מכיוון שאז יש עדיין סיכוי כלשהו לשנות.

משום כך, השאלה איננה רק כיצד סיקרו אמצעי התקשורת הישראליים את מלחמת לבנון השנייה. השאלה החשובה באמת היא כיצד יסקרו אמצעי התקשורת את המלחמה הבאה. אנשי התקשורת, העורכים והמנהלים, הכתבים והפרשנים, חייבים לערוך בעצמם את חשבון הנפש שדרשו לאחר המלחמה, ובצדק גמור, ממקבלי ההחלטות בממשלה ובצה"ל. זה חייב לקרות. וזה חייב לקרות עכשיו. לפני שתפרוץ המלחמה הבאה. לא אחריה.

 

האסיר איקס 2 - פרשה מסוכנת

פרשת האסיר איקס 2, לפי שני העיתונים הנפוצים במדינה, נעה בין "פירצה ביטחונית איומה" לבין סכנה מוחשית לדמוקרטיה. ומה מגלות האותיות הקטנות? האם העיתונות מבצעת את תפקידה? | להמשך >>

מה באמת היה אחוז ההצלחה של כיפת ברזל?

בין לוחמה פסיכולוגית, אינטרסים כספיים ופוליטיים, וקושי עיתונאי לפקפק בדובר צה"ל – קיבל הציבור הישראלי מידע מוטעה, באופן שמנע דיון מהותי על יכולתה של כיפת ברזל להגן על העורף הישראלי | להמשך >>

הצטרפו לרשימת תפוצה
כך תוכלו לסייע
contactusbig

וידאו קשב