English עברית

מחקר תקשורת

"המחאה חזרה - (רק) אלפים באו"

סיקור המחאה החברתית בעיתונות בישראל

נובמבר 2012

 

מחקר קשב על סיקור המחאה החברתית מראה כי העיתונים המרכזיים התייחסו למחאה החברתית כאל חלק ממשחק הפוליטיקה המפלגתית. הקול האחר של המחאה, הקורא לעיצוב מחדש של כללי המשחק במקום השיטה הפוליטית-חברתית-כלכלית הקיימת, נעלם כמעט לגמרי מהסיקור. עם זאת, המחקר מצביע על הבדלים ניכרים באופן הסיקור בין העיתונים השונים.

 


 

>> להורדת המחקר המלא

>> למצגת עיקרי המחקר

>> סיכום הכנס שבו הוצג המחקר: "המחאה החברתית הוצגה באופן מגמתי על פי הנחיות העורכים"

>> לצפייה בכנס המלא הטלוויזיה החברתית

>> לקריאה נוספת: איום גובר על חופש העיתונות בישראל מצד רשויות המדינה

>> לקריאה נוספת: המשבר הכלכלי בתקשורת והשפעתו על עבודת העיתונאים

>> בעקבות תלונת "קשב": מועצת העיתונות דחתה את הסברי "ישראל היום" על השמטת קטעים ממכתבו של משה סילמן ז"ל

 


 

מסגרת המחקר

israel_hayom_13may2012קיץ 2011 עמד בסימן "האביב הערבי" ומחאה חברתית חסרת תקדים, שהתעוררה במדינות רבות בעולם, ובהן ישראל. בעת כתיבת שורות אלה, בסוף יולי 2012, נראה כי המחאה בישראל שבה ומתחדשת בכיוונים דרמטיים ולא צפויים, לאחר ששני אזרחים בחרו לשלוח יד בנפשם באקט של מחאה פומבית. לנוכח חשיבותה הגוברת לדמוקרטיה ולחברה בישראל בחרנו לבדוק את השתקפות המחאה החברתית בעיני העיתונות המרכזית. בדיקה כזו נועדה לענות על כמה שאלות: האם מקבלים צרכני החדשות בישראל את המידע המקיף, האמין וההוגן על מהותה ומשמעותה של המחאה החברתית? מהם האינטרסים הפוליטיים, הכלכליים והחברתיים העיקריים המשפיעים על מסגור המחאה בתקשורת? והאם בכלל מסוגלת התקשורת לסקר באופן סביר תופעות חברתיות ופוליטיות מורכבות? שאלות אלה מקבלות משנה תוקף לנוכח התגברות האיומים על חופש העיתונות ועל חוסנה של הדמוקרטיה בישראל בשנים האחרונות.

המחקר הנוכחי בוחן את סיקור המחאה החברתית בארבעת העיתונים המרכזיים – "ישראל היום", "ידיעות אחרונות", "הארץ" ו"מעריב" – בין התאריכים 1 – 14 במאי 2012. תחילתה של תקופה זו בהפגנת שמאל בת מאות משתתפים, ביניהם פעילי המחאה החברתית, ביום הפועלים הבינלאומי. סופה – בעצרות מאורגנות שנערכו ב-12 במאי 2012 בכמה מוקדים בארץ, שבהן השתתפו אלפי אנשים, במקביל לעצרות שהתקיימו בערים רבות ברחבי העולם.

בנוסף לניתוח השיטתי של הסיקור בתקופה זו, כולל המחקר גם התייחסות לסיקור ההפגנה שנערכה ב-23 ביוני 2012 ואשר כללה מספר גילויים אלימים, כמו פגיעה בחלונות של בנקים ועימותים עם המשטרה. האירועים הייחודיים הללו – ובעיקר גילויי האלימות, שקיבלו סיקור רחב במיוחד – חייבו התייחסות מיוחדת.

מספר גורמים הכתיבו את אופי הסיקור של המחאה החברתית. הוא הושפע מתבניות השגרה של עבודת עיתונאים ומערכות חדשות בסיקור תנועות ופעולות מחאה; גורם משפיע אחר הוא האינטרסים הכלכליים, הפוליטיים והאידיאולוגיים של בעלי העיתונים בישראל; גם אירועי המחאה של קיץ 2011 והביקורת שהועלתה על אופן הסיקור שלהם השפיעו על אופי הסיקור, עם התפתחותה של המחאה. ארבעת הפרקים הראשונים של מחקר זה מציגים סקירה תמציתית של נושאים אלה, ומשמשים מסגרת רעיונית לניתוח ממצאי המחקר שמוצגים בפרק החמישי והשישי. הפרק השביעי והמסכם מחבר בין פרקי הרקע לבין הממצאים ומציג את מסקנות המחקר.

ממצאים מרכזיים

 

מנכ"ל קשב יזהר באר מציג את מחקר קשב בכנס ב-28.11.2012


ArtCreative Design and Custom coding

 

בתקופה הנבדקת התייחסו ארבעת העיתונים למחאה החברתית כאל חלק ממשחק הפוליטיקה המפלגתית. הקול האחר של המחאה, זה הקורא לעיצוב מחדש של כללי המשחק במקום השיטה הפוליטית-חברתית-כלכלית הקיימת, נעלם כמעט לגמרי מהסיקור. עם זאת, המחקר מצביע על הבדלים ניכרים באופן הסיקור בין העיתונים השונים.

הסיקור ב"ישראל היום" נטה להציג את המחאה באור שלילי. נטען כי מנהיגי המחאה מערפלים במכוון את המטרה האמיתית שלה, שהיא - הפלת ממשלת נתניהו. בשל מטרה סמויה זו ובשל ההטעיה הכרוכה בה, כביכול, הוצגה המחאה כ"פוליטית" וכלא-לגיטימית. הקו הביקורתי נגד המחאה בא לידי ביטוי באופנים נוספים, בהם הצגת מספר קטן, כביכול, של משתתפים בהפגנות, דבר שיכול להעיד, לכאורה, על כישלון המחאה, וכן באופן בו דיווח העיתון על עצורי ההפגנות. "ישראל היום" דיווח על כך באופן עובדתי, "יבש", תוך הצנעת טענות המפגינים בדבר אלימות משטרתית שהופעלה נגדם. אופן סיקור כזה הצדיק בעקיפין את התנהגות המשטרה והעביר מסר לפיו המוחים הם מפירי סדר אלימים, ותו לא.

כמו "ישראל היום", גם "ידיעות אחרונות" חיבר את המחאה החברתית אל האופוזיציה לממשלת נתניהו, אך בניגוד אליו, הוא מסגר אותה באופן חיובי.

כתבה של הטלוויזיה החברתית על מחקר קשב והכנס שבו הוצג, 28 בנובמבר 2012


ArtCreative Design and Custom coding

 

ב"מעריב" נמצא קישור בין המחאה לפוליטיקה המפלגתית, אולם קישור זה לא עסק בהערכות על הצד הפוליטי אליו משתייכים המוחים. תחת זאת, העיתון התמקד בעיקר בהיבט הפרסונאלי, הפוליטי, הרכילותי, שבמסגרתו העמיד העיתון שאלה עיקרית אחת: האם מנהיגי המחאה יצטרפו למפלגות קיימות?

הסיקור ב"הארץ" העביר מסר של תמיכה במחאה אולם ביקר את מה שנראה בעיני העיתון כהיעדר גוון פוליטי מספק, הן בהתייחס לאי-נקיטת עמדה בשאלות של מדיניות פנים ואי-שותפות מספקת במאבק על פניה של הדמוקרטיה הישראלית, והן בהעדר היכולת של המוחים לתרגם את השפעת המחאה החברתית לכוח אלקטוראלי משמעותי בקלפי. במובן זה "הארץ" היה העיתון היחיד שעסק באופן רחב יחסית במהותה של המחאה ובערכים אותם היא מייצגת או אמורה לייצג.

ממצאי המחקר מראים כי לא היה הבדל משמעותי מבחינת היקף סיקור המחאה בין "ידיעות אחרונות" ו"מעריב". "ישראל היום" הקדיש לה מעט פחות בולטות; ואילו "הארץ" הקדיש לה בולטות רבה בהרבה משאר העיתונים.

במוצאי שבת, 23 ביוני, התרחשה הפגנה שבה באו לידי ביטוי גילויי אלימות שלא היו בשלבים קודמים של המחאה החברתית. הפעם ישרו כל העיתונים קו: כל הכותרות הראשיות, בכל העיתונים, מסגרו את המוחים כאלימים ואת השוטרים כשומרי חוק וסדר. טענות בדבר אלימות מופרזת של המשטרה כלפי המפגינים הוצנעו אל מול הגרסה הרשמית לאירועים שקיבלה בולטות, לפיה התנהלות המשטרה הייתה תגובה לגיטימית והכרחית לאלימות המפגינים.

 

מסקנות המחקר
ממצאי המחקר מחזקים טענות העולות מהספרות המחקרית העוסקת בסיקור תנועות מחאה חברתיות בעולם. כך, הטענה לפיה מחאה מאופיינת בסיקור נרחב במיוחד בתחילתה ואילו בהמשכה היא זוכה למסגור שלילי, זוכה לאישוש באמצעות ההשוואה בין היקף הסיקור הרחב של תחילת המחאה בישראל בקיץ הקודם לבין היקף הסיקור הנמוך והמסגורים השליליים שלה בהמשך. המחקר מראה כי עיתונאים ואנשי תקשורת מסכימים כי המחאה זכתה בתחילתה לסיקור ניכר ואוהד, אך אחר כך הלכו ופחתו הן בולטות המחאה והן התמיכה בה. עוד עולה מהמחקר כי במאי 2012 זכתה המחאה לתשומת לב תקשורתית נמוכה יחסית ובממוצע הקדישו העיתונים למחאה רק כ-1% מתוך כותרותיהם, כשהם מציגים אותה כשולית וכאלימה.

גם הטענה התיאורטית לפיה התקשורת נוטה לסקר מחאות חברתיות באמצעות מסגורן בקטגוריה של "חוק וסדר" (ולא של "צדק חברתי", למשל), ולהבליט אירועי אלימות ו"אי-סדר", זוכה לחיזוק באמצעות ניתוח סיקור ההפגנה ב-23 ביוני.

הקושי לסקר את המחאה החברתית כמאתגרת את הגבולות הפוליטיים המוכרים, עולה בקנה אחד עם הטיעון התיאורטי, שככל שטענותיה של תנועת מחאה מורכבות יותר, ודרישותיה לשינוי רדיקאליות יותר, כך היא תזכה לסיקור שלילי יותר.

ההשפעה של האינטרסים החיצוניים של בעלי העיתונים על אופן הסיקור אינה ניתנת להוכחה באמצעות המחקר הנוכחי, אך הממצאים המצביעים על היחס השלילי של "ישראל היום" אל המחאה והיחס החיובי יחסית של "הארץ" כלפיה מאששים את ההשערה כי העמדות האידיאולוגיות של שני העיתונים הללו, ובעליהם, השפיעו על אופן הסיקור השונה שלהם. ניתן גם לטעון כי "מעריב" ו"ידיעות אחרונות", שלבעליהם יש השקעות רבות בישראל, ולפיכך יש להם עניין ביציבות כלכלית ובשימור המערכת הריכוזית של המשק, ניסו "לביית" את המחאה באמצעות צמצומה עד כדי הצגתה כפעילות אופוזיציונית מפלגתית, ואפילו פרסונאלית. בכך, הם מסגרו אותה כגורם שאיננו חותר נגד הסדר הישן, אלא דווקא משתלב בו.

יזהר באר ועו"ד דידי לחמן-מסר על סיקור המחאה החברתית
"עושים סדר חדש" עם בן כספית, 26 בנובמבר 2012


ArtCreative Design and Custom coding

 

האסיר איקס 2 - פרשה מסוכנת

פרשת האסיר איקס 2, לפי שני העיתונים הנפוצים במדינה, נעה בין "פירצה ביטחונית איומה" לבין סכנה מוחשית לדמוקרטיה. ומה מגלות האותיות הקטנות? האם העיתונות מבצעת את תפקידה? | להמשך >>

מה באמת היה אחוז ההצלחה של כיפת ברזל?

בין לוחמה פסיכולוגית, אינטרסים כספיים ופוליטיים, וקושי עיתונאי לפקפק בדובר צה"ל – קיבל הציבור הישראלי מידע מוטעה, באופן שמנע דיון מהותי על יכולתה של כיפת ברזל להגן על העורף הישראלי | להמשך >>

הצטרפו לרשימת תפוצה
כך תוכלו לסייע
contactusbig

וידאו קשב