מחקר תקשורת

כך דיווחה התקשורת על עוד יום של אלימות מתנחלים בחברון

בחינת הסיקור מעלה מסקנות עגומות באשר ליכולת צרכני התקשורת בישראל להבין את המתרחש במקום הפרוע ביותר בשטחים

יוני 2008

 

מחקר זה בוחן את הסיקור (או היעדר הסיקור) של סיור חברי מר"צ בעיר חברון ותגובתם האלימה של המתנחלים באזור, באמצעי התקשורת המרכזיים בישראל.

 

סיור של חברי מר"צ בעיר חברון שהתקיים ב-17 ביוני 2008, במחאה נגד הגבלות המשטרה על כניסת פעילי שמאל לעיר, נתקל בתגובות אלימות מצד המתנחלים. ברקע הדברים – מאבק ארגון המחאה "שוברים שתיקה" על הזכות לקיים סיורים בעיר חברון. בעקבות אלימות מתמשכת של המתנחלים כלפי הסיורים, המתבטאת בצעקות, גידופים, זריקת ביצים ולעיתים אף אלימות פיזית, בחרה משטרת חברון, במקום לאכוף את החוק על המתנחלים, למנוע את הסיורים, בטענות של "שטח צבאי סגור" או בנימוק של "התקהלות בלתי חוקית".

 

בעקבות עתירת הארגון לבג"צ התחייבה המשטרה לאפשר את הסיורים ולהגן על המשתתפים. אלא שגם אחר-כך נמנע המשך הסיורים עקב אלימות המתנחלים וחוסר האונים של המשטרה. מפקד משטרת חברון, אבשלום פלג, אף בחר לתקוף בפומבי את מארגני הסיורים ולהאשימם בפרובוקציות.

ביום שלישי, ה-17 ביוני 2008, הצטרפו חברי סיעת מר"צ לסיור של הארגונים "שוברים שתיקה" ו"בני אברהם" בחברון על מנת להבטיח את קיומו. במהלך הסיור, שוב הפעילו המתנחלים אלימות פיזית ומילולית כלפי המשתתפים, כלפי המשטרה וכלפי עיתונאים.

בחינת שלושת העיתונים המרכזיים "מעריב", "הארץ" ו"ידיעות אחרונות" ושלושת מהדורות החדשות המרכזיות בערוצי הטלוויזיה 1, 2 ו-10 בתאריכים 17-19 ביוני 2008, מעלה כי האירוע סוקר רק בשלושה כלי תקשורת: ערוצים 1 ו-2 ועיתון "מעריב". עם זאת, אף אחד מאלה לא הזכיר את ההקשרים הרחבים של האירוע: הנסיבות המיוחדות של העיר חברון והפרת ההתחייבויות של המשטרה לאפשר את הסיורים ולהגן על משתתפיהם. אבל הגדיל לעשות ערוץ 1.

 

 

סיפור האירוע על פי ערוץ 1
בני ליס הביא בכתבתו תמונה חסרה, שהעדיפה באופן בוטה את עמדותיו של צד אחד – מתנחלי חברון. הצופים בכתבה לא יכלו אלא להסיק שחברון היא עיירה שקטה ופסטורלית ששגרת החיים בה מופרת שוב ושוב על ידי חבורת תימהוניים מהצד השמאלי של המפה הפוליטית, המפעילים פרובוקציות כלפי מתנחלי העיר. כך מתוארת המציאות הזו בתחילת הכתבה:

 

חברון המנומנמת מתעוררת לחיים. בתקופה האחרונה קבוצות של שמאל מגיעות לעיר, ולטענת המתנחלים הם באים לחמם את האזור.

 

החיכוך המתמשך בין המתנחלים לתושביה הפלסטינים של חברון, המונע מהעיר להיות "מנומנמת" אומנם מוזכר אך לפי ליס החיכוך הזה הוא נחלת העבר משום שהפלסטינים "פשוט חיפשו דיור אחר":

 

שתי קבוצות שמאל – האחת "שוברים שתיקה" והאחרת "בני אברהם" – עשו להן מנהג להגיע לסיורים בחברון. כבר אין מדובר בחיכוך בין המתנחלים לבין ערביי חברון – הם פשוט הסתלקו וחיפשו דיור אחר, עכשיו החיכוך בין יהודים.

 

המדיניות הישראלית, הכוללת איסורים קשים על האוכלוסייה הפלסטינית, על מנת לאפשר לכ-500 מתנחלים אלימים לחיות בלב העיר חברון, בה חיים מעל 155 אלף פלסטינים, לא מוזכרת בכתבתו של ליס. גם לא אלימות המתנחלים ואי אכיפת החוק בידי כוחות הביטחון שאילצו אלפי פלסטינים לנטוש את מרכז העיר. לאורך כל הכתבה בוחר ליס שלא להסביר לצופיו שכנגד מציאות החיים הזו ממש מוחים משתתפי הסיור. ליס אמנם מביא בכתבתו משפט בודד של חברת הכנסת זהבה גלאון:

 

"זו מדינה בתוך מדינה", התאוננה חברת הכנסת זהבה גלאון.

 

מיד לאחר משפט אגבי זה שמוסר ליס ככלי שני מפיה של גלאון, מתראיין נועם פדרמן, נציג המתנחלים, ושוטח בפני המצלמה את טענותיו כנגד פעילי השמאל:

 

הם מהווים חיזוק לרוצחים ולמחבלים, וכל סיור שלהם מלבה פה את השנאה כלפי היהודים – שבלאו הכי קיימת, אבל הם מראים לערבים שיש להם תומכים יהודים.

 

אמנם, בסופה של הכתבה ניתן לחבר הכנסת חיים אורון להשמיע את טענותיו, אך מתנחל חמוש במגאפון לא מאפשר לשמוע אותו ואת דבריו ניתן להבין רק מקריאת הכתוביות:

 

אם אנחנו לא יכולים לבוא ולבקר פה, מה שאנחנו רוצים ואיך שאנחנו רוצים – כי הם מונעים את זה, והממשלה עוזרת להם למנוע את זה – זה שבירה של קו שהמשכו מה שנאמר לראש הממשלה הקודם, מה שנאמר לראש הממשלה הקיים ובעצם כלפי כל מי שלא יהיה בדעתם.

 

כתבתבו של בני ליס במהדורת החדשות של הערוץ הראשון, 17 ביוני 2008


ArtCreative Design and Custom coding

 

 

סיפור האירוע על פי ערוץ 2 ו"מעריב"
הבעייתיות בכתבתו של ליס היא לא רק בפרטים עליהם בחר לדווח, אלא גם בהיבטים של האירוע מהם בחר להתעלם. הסיקור של ערוץ 2 וב"מעריב" מגלה כי במהלך האירוע נקטו המתנחלים באלימות פיזית כלפי המשתתפים, השוטרים וכלי התקשורת. מצלמות ערוץ 2 מראות את מה שלא ראינו בכתבתו של ליס; האלימות הקשה של המתנחלים וחוסר האונים של המשטרה. כך נשמע המגיש דני קושמרו בהפניה לכתבתו של עמית סגל במהדורת החדשות של הערוץ השני ב- 17 ביוני:

 

חברי סיעת מר"צ הגיעו היום לסיור בחברון, וכפי שאתם יכולים לשער המתנחלים שם לא ממש אהבו את זה. מקריאות גנאי ועד השלכת מים חמים, עמית סגל מדווח.

 

ועמית סגל ממשיך: "מהר מאד העניינים מתלהטים כאשר אחד התושבים שופך מים חמים על משתתפי הסיור" (המצלמה מציגה שוטר שנפגע).

בדיווח של "מעריב", למחרת, מופיע מידע נוסף לפיו מתנחל שפך תה רותח לעבר הסיור של חברי הכנסת ממר"צ, וכי כתב ספרדי נכווה בפניו ונזקק לטיפול רפואי. מהדיווח של "מעריב" עולה כי החשוד במעשה, שנעצר על ידי המשטרה, הוא עבריין סדרתי שכבר הורשע בעבר ברצח ערבי ובשפיכת תה רותח על חברת הכנסת יעל דיין ב-1996, גם כן בעת סיור בחברון.

 

כתבתו של עמית סגל במהדורת החדשות של ערוץ 2, 17 ביוני 2008


ArtCreative Design and Custom coding

 

 

הכשל המערכתי של ערוץ 1
מבין כלי התקשורת שסיקרו את האירוע, אם כן, "מעריב" וערוץ 2 דיווחו על אלימות המתנחלים אולם מבלי לספק את ההקשר הרחב, בלי להזכיר את מטרות הסיור ואת המציאות הקשה בעיר, מבלי להתייחס לאי-אכיפת החוק בידי המשטרה ולאי-כיבוד התחייבותה בבג"צ.

ערוץ 1 הגדיל לעשות, ולא דיווח כלל על האלימות הפיזית שנקטו המתנחלים באירוע. יתר על כן, כתבתו של בני ליס מסגרה את ביקור אנשי מר"צ בחברון כפעולת פרובוקציה לא לגיטימית של גופי שוליים מן השמאל, שפוגעת בשלוות החיים של התושבים היהודים. הכתבה העניקה עדיפות ברורה לדוברי המתנחלים ולגרסתם. עורכי המהדורה בחרו שלא לאזן את הכתבה באמצעים המקובלים כמו בקשת תגובות, דיון באולפן, או בכל דרך אחרת.

שלושת כלי התקשורת שדיווחו על האירוע בחברון לא הציגו את התמונה המלאה של המקום ושל האירוע ולא את ההקשרים המתחייבים. ערוץ 1 פעל הפעם תוך כשל מערכתי חמור, וסיקר את האירוע בניגוד לכללים המקצועיים הבסיסיים ביותר של מקצוע העיתונות ושל כללי האתיקה.

 

 

מה מתחייב מ"תדריך נקדי"?
יש להזכיר כי ערוץ 1 מחויב, בין השאר, לכללי תדריך נקדי, מסמך העקרונות שחובר בידי איש "קול ישראל" נקדימון רוגל ובו מפורטים כללי אתיקה החלים על העוסקים בעיתונאות המשודרת ואשר התקבלו גם בעיתונאות הכתובה.

התדריך קובע בין השאר כי "אין לרשות קול, מדיניות, או השקפה משלה, אין הרשות משדרת 'מאמרי מערכת'. תפקידם של הרשות ושל עובדיה להניח לקולות השונים לדבר בעד עצמם". בעקבות סעיף 4 בחוק רשות השידור, המבטיח שידור "אינפורמציה מהימנה", חוזר ומבהיר התדריך, כי "תפקידם העיקרי של עובדי האינפורמציה ברשות הוא אפוא לספק למאזינים ולצופים מידע מהימן, בדוק ושלם ככל האפשר כדי להניח להם להגיע למסקנות מעצמם ולא להביא עובדות ומסקנות מוכנות בצדן". כדי לסייע בכך מבחין התדריך בין סוגים שונים של מידע: "חובה להפריד בדרך שתהיה ברורה לאוזן ולעין בין מידע עובדתי (straight news) מכאן, לבין פרשנות (commentary) וניתוח (news analysis) מכאן".

 

האסיר איקס 2 - פרשה מסוכנת

פרשת האסיר איקס 2, לפי שני העיתונים הנפוצים במדינה, נעה בין "פירצה ביטחונית איומה" לבין סכנה מוחשית לדמוקרטיה. ומה מגלות האותיות הקטנות? האם העיתונות מבצעת את תפקידה? | להמשך >>

מה באמת היה אחוז ההצלחה של כיפת ברזל?

בין לוחמה פסיכולוגית, אינטרסים כספיים ופוליטיים, וקושי עיתונאי לפקפק בדובר צה"ל – קיבל הציבור הישראלי מידע מוטעה, באופן שמנע דיון מהותי על יכולתה של כיפת ברזל להגן על העורף הישראלי | להמשך >>

הצטרפו לרשימת תפוצה
כך תוכלו לסייע
contactusbig

וידאו קשב