English עברית

מחקר תקשורת

"אין פרטנר"?

סיקור הסכם הפיוס הפלסטיני והמערכה האחרונה בעזה
פברואר-מרץ 2012

בפברואר 2012 חלה התפתחות היסטורית בזירה הפלסטינית, עם חתימת הסכם הפיוס בין חמאס ופתח. ההסכם יכול היה להתפרש כהתפתחות חיובית, המערערת על הקביעה הנחרצת ש"אין פרטנר", בשל האפשרות שהזירה הפלסטינית המאוחדת תיוצג על ידי גורם אחד. חודש לאחר מכן, נמנע חמאס מלקחת חלק בהתקפות הירי על ישראל. גם התפתחות זו הייתה יכולה ליצור בקיעים בקונספציית "אין פרטנר", אך ממחקר קשב עולה שהתקשורת הישראלית המשיכה להבליט מידע המחזק את תפיסת ה"אין פרטנר" ולהצניע מידע המערער עליה, וכך הותירה את הציבור הישראלי שבוי בתפיסה זו.

 


 

>> להורדת המחקר המלא

>> מצגת עריכה חלופית: "אין פרטנר"?

>> מחקר משותף של קשב ו-IPCC: בין חמאס לשותפות במשא ומתן, סיקור הסכם הפיוס בתקשורת הישראלית והפלסטינית, דצמבר 2012

 


 

hamasorpeaceעל פי הסיקור שבדקנו, למחרת החתימה על הסכם הפיוס, העיתונות הישראלית העבירה מסר ברור ופשוט שהציג את ההסכם כהיפוכו המושלם של השלום, כנוסח "ישראל היום": או שלום או חמאס. כמו כן, העיתונות לא סיפקה את המידע הבסיסי לגבי תכני ההסכם ובכך הותירה את צרכני התקשורת באי-ידיעה.

חודש לאחר מכן, בזמן סבב ההסלמה בעזה, תנועת חמאס הוכיחה התמתנות בדרכי הפעולה שלה. המידע הזה היה בידי העיתונות הישראלית, המגמה זוהתה, אך העיתונות לא נתנה מקום לדיון מהותי במשמעויות התפתחות זו ובהזדמנויות הגלומות בה. אפשר להניח כי מגמת שינוי זו קשורה להבנות שהושגו במסגרת הסכם הפיוס, בין הפתח לחמאס. אולם קשר אפשרי זה נעדר כמעט לחלוטין מן הסיקור. במקום זאת, התמקדה העיתונות בגורם אחר, קיצוני דיו, והוא הג'יהאד האיסלאמי.

העיתונות הישראלית בחרה שוב להעביר מסר של הקצנה בחברה הפלסטינית, ולא חסכה באמצעי עריכה על מנת להפחיד את הציבור הישראלי ולהדגיש את מצבו הקורבני. כך, בסיקור הסכם הפיוס הפלסטיני, כמו גם בסיקור ההסלמה בעזה, התפיסה הישראלית את הצד הפלסטיני נותרה כשהייתה: "אין פרטנר" פלסטיני למשא ומתן.

מבחינת התקשורת הישראלית המרכזית, נדמה כי הפלסטינים מוצגים כאחת מהשתיים: או שהם מוצגים כמאוחדים וקיצונים, מי שאינם יכולים לשמש כבני שיח; או כמפולגים, ולכן לא מסוגלים "לספק את הסחורה". מידע אחר, שאינו מחזק את התפיסה הזו, נדחק לשולי הסיקור והרחק מתשומת הלב של הציבור הישראלי. מסתבר, אם כן, שתפיסת "אין פרטנר" המוצגת בפני הציבור הישראלי כמסקנה, היא כעין אקסיומה שתוקפה איננו פג לעולם, והיא רק מתאימה את עצמה למציאות המשתנה. זהו המסר שמעבירה התקשורת הישראלית המרכזית שוב ושוב גם כאשר המידע שבידיה מציג תמונה מורכבת יותר, כמו במקרה שלפנינו.

כאן עולה שאלת האחריות של הצד הישראלי להמשך המבוי הסתום בין הצדדים. כאשר טענת "אין פרטנר" מוצגת כאקסיומה ולא כמסקנה מושכלת הנובעת מסדר האירועים הממשי, נמנעת מראש כל אפשרות לפריצת דרך. במצב כזה, על התקשורת הישראלית לבחון עד כמה באמת נכונה הטענה "הפכנו כל אבן", בכדי להביא להתקדמות בתהליך המדיני.

התקשורת משחקת תפקיד חשוב בהנצחת תפיסת "אין פרטנר" ובאופן שבו זו מתאימה את עצמה למציאות הדינאמית. חשיבותה רבה, מתוקף מעמדה כמתווכת ומפאת אחריותה להעביר מידע אמין ומלא לקוראיה. היא משפיעה על השיח ומעצבת את המסרים על ידי הבלטה והדגשה של היבטים מסוימים לעומת דחיקה של מסרים אחרים לשולי הסיקור.

כאשר התקשורת נכשלת בתפקידה זה, ומחזקת וממשיכה להבנות את טענת ה'אין פרטנר' כהנחה מוקדמת ולא מאתגרת אותה כלל, היא מובילה את השיח הציבורי בישראל – ואת הסיכוי לפריצת דרך מדינית – לדרך ללא מוצא.

 


 

This report is made possible by the generous support of the American people through the United States Agency for International Development (USAID). The contents are the responsibility of Keshev and do not necessarily reflect the views of USAID or the United States Government.

 

האסיר איקס 2 - פרשה מסוכנת

פרשת האסיר איקס 2, לפי שני העיתונים הנפוצים במדינה, נעה בין "פירצה ביטחונית איומה" לבין סכנה מוחשית לדמוקרטיה. ומה מגלות האותיות הקטנות? האם העיתונות מבצעת את תפקידה? | להמשך >>

מה באמת היה אחוז ההצלחה של כיפת ברזל?

בין לוחמה פסיכולוגית, אינטרסים כספיים ופוליטיים, וקושי עיתונאי לפקפק בדובר צה"ל – קיבל הציבור הישראלי מידע מוטעה, באופן שמנע דיון מהותי על יכולתה של כיפת ברזל להגן על העורף הישראלי | להמשך >>

הצטרפו לרשימת תפוצה
כך תוכלו לסייע
contactusbig

וידאו קשב