מחקר תקשורת

עלילת בילעין?

סיקור פרשת מותה של ג'וואהר אבו-רחמה

נובמבר 2011

 

ביום שבת בבוקר, ה-1 בינואר 2011, מתה ג'וואהר אבו-רחמה, בת 36 מבילעין, לאחר שיום קודם שאפה גז מדמיע שירה הצבא הישראלי לעבר מפגינים בהפגנה השבועית נגד תוואי גדר ההפרדה בכפר. מחקר קשב שעסק בסיקור הפרשה מראה כי מרבית כלי התקשורת המרכזיים בישראל נמנעו מעיסוק בשאלות הקשות שעלו מהתקרית לגבי התנהלות הצבא בהפגנות נגד הגדר, תוך שהם מאמצים את גרסאות צה"ל השונות שהופצו לאחר התקרית ומתייחסים לגרסה הפלסטינית כעלילת דם.

 


 

>> להורדת המחקר המלא

>> לקריאת מצגת עיקרי המחקר

>> אפשר גם אחרת: אפשרויות עריכה חלופית בסיקור פרשת אבו-רחמה

>> מחקר IPCC – ג'וואהר אבו-רחמה: קדושה או אנושית? קריאה ביקורתית של התקשורת הפלסטינית

>> סיכום יום העיון שקיימו "קשב" ו"יש דין" עם פרסום המחקר

>> כתבה ב"העין השביעית" בעקבות המחקר ויום העיון

>> כתבה של הטלוויזיה החברתית בעקבות מחקר קשב

>> עדכון, יולי 2012: "מות פלסטינית לא ייחקר כי היא 'נקברה ללא התלהמות'"

>> עדכון, מרץ 2013: "העליון: מסקנות דו"ח טירקל דורשות חקירה של מות מפגינה בבילעין"

 


 

ביום שבת בבוקר, ה-1 בינואר 2011, מתה ג'וואהר אבו-רחמה, בת 36 מבילעין, לאחר שיום קודם שאפה גז מדמיע שירה הצבא הישראלי לעבר מפגינים בהפגנה השבועית נגד תוואי גדר ההפרדה בכפר. ענני הגז המדמיע שירו החיילים הגיעו עד אבו רחמה, שצפתה בהפגנה ממרחק מה. היא איבדה את הכרתה ופונתה באמבולנס לבית החולים ברמאללה. הטיפול בה כשל ובשבת היא נפטרה בבית החולים.

 

לטענת גורמים פלסטינים, פעילים ישראלים ופלסטינים המשתתפים במאבק בבילעין ומשפחתה של אבו רחמה, היא נהרגה כתוצאה משאיפת מנה קטלנית של הגז המדמיע שירה הצבא הישראלי לעבר המפגינים. הצבא, מצדו, טען בתחילה – באמצעות גורמים אנונימיים, בעיקר – שאבו רחמה כלל לא נכחה באזור ההפגנה וכי ייתכן שנפטרה מסרטן. גורמים אלו האשימו את הפלסטינים בניסיון להפיץ תעמולה שקרית על מנת להפיק רווח תדמיתי, והזכירו את פרשת הרג הילד מוחמד א-דורה בתחילת האינתיפאדה השנייה.

כשלושה שבועות לאחר האירוע, ב-19 בינואר 2011, פורסמו בכלי התקשורת פרטים מתחקיר שערך פיקוד המרכז בנוגע לאירוע. על פי הדיווח, התחקיר אישר כי אבו-רחמה נפגעה משאיפת גז מדמיע בעת ששהתה במבנה הסמוך למקום ההפגנה, כפי שטענו הפלסטינים. עם זאת, הוא טען כי טיפול רפואי שגוי שקיבלה אבו-רחמה בבית החולים ברמאללה, הוא שהוביל למותה, ומכאן שהצבא אינו אחראי למוות, אלא הפלסטינים בלבד. בטענה זו גלומה סתירה פנימית, שכן אם שאיפת הגז היא שגרמה להתדרדרות במצבה של אבו-רחמה, אז הצבא אחראי, לפחות באופן חלקי, למותה, ולא ניתן לומר כי רק הצוות הרפואי אחראי למותה.

 

מחקר זה בחן את הסיקור התקשורתי של פרשת מותה של ג'וואהר אבו-רחמה בשבוע שלאחר מותה וביום שלאחר פרסום תחקיר פיקוד המרכז. המחקר מראה כי מרבית כלי התקשורת המרכזיים בישראל, מלבד "הארץ", אימצו, בשתי תקופות הסיקור, את גרסת הצבא, תוך שהם מציגים את הגרסה הפלסטינית כעלילת דם חסרת בסיס. זאת על אף מחלוקות בנושא בתוך הצבא עצמו, עדויות רבות מהשטח, ואף הוכחה כי דובר צה"ל סתר את עצמו בדיווחיו לאחר המקרה.

 

כלי התקשורת, מלבד "הארץ", אף נמנעו מעיסוק בהקשר הרחב של ההפגנות נגד תוואי הגדר בבילעין – תוואי שהוגדר כלא חוקי על ידי בג"ץ כבר ב-2007, התנהלות הצבא במהלך פיזורן והנפגעים הרבים – 21 הרוגים בהפגנות נגד גדר ההפרדה בלבד. כלי התקשורת נמנעו כמעט לגמרי מהצגת שאלות הקשות על ההתנהלות התקשורתית של צה"ל בפרשה – ובמיוחד בעקבות התחקיר הצבאי, שהראה כי לצבא הייתה לפחות אחריות חלקית למותה של אבו-רחמה, וכי מרבית הטענות שהציג הצבא בשבוע שלאחר התקרית היו משוללות כל יסוד.

 

אירועים כאלו, בהם הקרב על דעת הקהל הופך לנושא המרכזי שעל סדר היום, מהווים מקרי בוחן מרתקים בכל הקשור להתנהלותה של התקשורת הישראלית. מקרים אלו מטילים ספק כבד בנוגע לנרטיב הישראלי, לפיו צה"ל הוא הצבא המוסרי בעולם, והצד הפלסטיני הוא האחראי לאלימות.

 

ממחקרי קשב עולה כי במקרים כאלו התקשורת הישראלית נוטה להתגייס בקלות להגנה על שמה הטוב לכאורה של ישראל ושל צבאה, תוך זניחת כללי התנהלות עיתונאיים מקצועיים. גם במקרה זה, כמו במקרים רבים אחרים, אימצו כלי התקשורת באופן מוחלט את גרסת צה"ל למותה של אבו-רחמה. הם עשו זאת למרות סתירות מהותיות שהתגלו בגרסה זו ועל אף שגורמים בתוך מערכת הביטחון עצמה פקפקו באמינותה.

 

מעבר לכך, במקרה זה, כמו במקרים דומים בעבר, סיקור האירוע התמקד כמעט אך ורק בנושא קרב הגרסאות בין ישראל לפלסטינים, ובשאלה "האם הפלסטינים משקרים", תוך התעלמות מההקשר הרחב של הסיפור ומאחריותה של ישראל להתמשכות הסכסוך. שאלות רבות וחשובות, כגון סיבת ההפגנות נגד הגדר בבילעין, השפעת גדר ההפרדה על חיי הפלסטינים, אי קיום החלטת בג"ץ (נכון לזמן מותה של אבו-רחמה) משנת 2007 שדרשה להזיז את תוואי הגדר בבילעין, שאלות ביקורתיות בכל הקשור לאמצעים לפיזור הפגנות בהם עושה צה"ל שימוש נרחב, כל אלה, כמעט ולא הוצגו לציבור הישראלי.

 

במקביל למחקר קשב על מותה של ג'וואהר אבו רחמה, ערך ארגון IPCC הפלסטיני, במסגרת שיתוף הפעולה המתמשך בין הארגונים, מחקר שבחן את סיקור הפרשה בתקשורת הפלסטינית.

 

לקריאה נוספת:

דו"ח קשב, מאי 2007: "כשהתותחים רועמים", מחוף עזה לבית-חאנון: הסיקור התקשורתי של הרג אזרחים פלסטיניים ברצועת עזה

 


 

ב-29 בדצמבר 2011, במלאת שנה למותה של ג'וואהר אבו-רחמה ועם פרסום מחקר קשב על הסיקור התקשורתי של הפרשה, קיימו "קשב" ו"יש דין" יום עיון משותף, בהשתתפות פרופ' מרדכי קרמניצר, המשנה לנשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה ולשעבר נשיא מועצת העיתונות, ועו"ד מיכאל ספרד, היועץ המשפטי של "יש דין", המייצג את משפחת אבו-רחמה. פרופ' קרמניצר מתח ביקורת קשה על אופן הסיקור של הפרש, ובמיוחד על הכותרות והמסגור שהעניקו העורכים לנושא.

לדבריו של עו"ד ספרד, "לכתבים היה את המידע שהפריך את הטענות המוזרות שהציג צה"ל כאילו ג'וואהר לא הייתה בהפגנה ומתה מסרטן, אבל הוא לא היה שווה כלום בגלל הכותרות שנתנו העורכים. כותרות אלה יצרו הטייה בסיקור ואין לי ספק שגם השפיעו גם על קבלת ההחלטות לגביו".

 

>> סיכום יום העיון

>> כתבה ב"העין השביעית" בעקבות המחקר ויום העיון

 


ArtCreative Design and Custom coding

כתבה של הטלוויזיה החברתית בעקבות מחקר קשב ויום העיון שערכו קשב ויש דין


 


 

 

This report is made possible by the generous support of the American people through the United States Agency for International Development (USAID). The contents are the responsibility of Keshev and do not necessarily reflect the views of USAID or the United States Government.

 

האסיר איקס 2 - פרשה מסוכנת

פרשת האסיר איקס 2, לפי שני העיתונים הנפוצים במדינה, נעה בין "פירצה ביטחונית איומה" לבין סכנה מוחשית לדמוקרטיה. ומה מגלות האותיות הקטנות? האם העיתונות מבצעת את תפקידה? | להמשך >>

מה באמת היה אחוז ההצלחה של כיפת ברזל?

בין לוחמה פסיכולוגית, אינטרסים כספיים ופוליטיים, וקושי עיתונאי לפקפק בדובר צה"ל – קיבל הציבור הישראלי מידע מוטעה, באופן שמנע דיון מהותי על יכולתה של כיפת ברזל להגן על העורף הישראלי | להמשך >>

הצטרפו לרשימת תפוצה
כך תוכלו לסייע
contactusbig

וידאו קשב