מחקר תקשורת

מבולבלים: כך מסמסנו את אנאפוליס

התקשורת הישראלית ותהליך השלום

אוגוסט 2008

 

בועידת אנאפוליס בנובמבר 2007 התחייבו הצדדים להגיע להסכמה על פתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני עד לסוף שנת 2008. מקץ עשרה חודשים, עם פרישתו הקרבה מתפקידו של ראש הממשלה אהוד אולמרט, הבטחות אלה נראות רחוקות מהגשמה. כיצד סיקרה התקשורת המרכזית בישראל את המהלכים המדיניים סביב ועידת אנאפוליס? מחקר קשב מראה כי הסוגיות המהותיות העומדות בבסיס הסכסוך סוקרו באופן שטחי, תוך הצגת סיפור ברור שלפיו הפלסטינים נושאים לבדם באחריות לגורלו של המו"מ, בעוד שלצעדיה, עמדותיה ודרישותיה של ישראל אין כמעט כל השפעה על המשא ומתן.

 


 

>> להורדת המחקר המלא

 


 

בועידת אנאפוליס, שהתקיימה בין ה-27 לבין ה-28 בנובמבר 2007 במדינת מרילנד בארה"ב, התחייבו הצדדים להגיע להסכמה על פתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני עד לסוף שנת 2008. עשרה חודשים אחרי כינוסה של הועידה, בסיומה של תקופה פוליטית עם פרישתו של ראש ממשלת ישראל אהוד אולמרט, ההבטחות להגיע למתווה מוסכם לפתרון הסכסוך עד סוף 2008 נראות רחוקות מהגשמה. דווקא בנסיבות אלה ראוי לבדוק את השאלה כיצד סיקרה התקשורת המרכזית בישראל את המהלכים המדיניים סביב ועידת אנאפוליס. חשיבות הממצאים אינה רק בהקשר של סיקור אותה ועידה ושל אותה תקופת זמן, אלא באשר לסיקור כל תהליך מדיני באזורנו.

אפשר להתחיל בשאלה: מה יש בו בתהליך השלום הזה שכל כך קשה לתאר אותו? זאת מאחר ואזרחי ישראל, או לפחות קוראי העיתונים שביניהם, נותרו בתקופת הועידה בעלטה ובבלבול, באי הבנה ובהעדר יכולת לגבש דעה מושכלת. נדמה היה כי העיתונות אומנם דיווחה על קיומה של הוועידה, אך היא לא עשתה הרבה מעבר לכך. היא מיעטה לעסוק ברציונל שעמד בבסיס הוועידה, לא הגדירה את מטרותיה ולא סיפקה מענה לשאלות מרכזיות כגון מה ייחשב להצלחתה או לכישלונה. בנוסף, לא השכילו העיתונים לספק לקוראיהם מידע בסיסי באשר לסוגיות העומדות בבסיס המשא ומתן ולא ניסו לבחון כיצד ישפיע עליו הפיצול הדרמטי של הרשות הפלסטינית לשתי טריטוריות נפרדות, הגדה המערבית ורצועת עזה.

כותרות העיתונים הציגו סיפור ישן ומוכר, סיפור בו הפלסטינים משפיעים באופן כמעט בלעדי על התנהלות המציאות וישראל היא רק צופה מן הצד, אשר לצעדיה, עמדותיה ודרישותיה אין כמעט כל השפעה על המשא ומתן. את הסיפור הזה סיפרה התקשורת באמצעות הבלטת ההערכות במערכת הביטחון לפיו גל פיגועים צפוי לסכל את המשא ומתן ובאמצעות אימוץ מוחלט של ההערכות הפסימיות של גורמי המודיעין בנוגע לחולשתו של יושב ראש הרשות הפלסטינית. מנגד, הצטיירה ישראל בכותרות כמי שנוקטת בצעדים בוני אמון על מנת להכשיר את הקרקע למשא ומתן תוך הצנעת חולשתו של ראש ממשלת ישראל, דווקא, והשפעתה על סיכויי הצלחת המו"מ. הסיפור שסיפרו העיתונים היה כפי שאנחנו יודעים היטב היום עורבא פרח. פיגועים פלסטינים שהזהירו מפניהם לא פוצצו את המו"מ ואילו ה"מחוות" עליהם התחייבה ישראל נשארו לעיתים בגדר הצהרות ריקות מתוכן. דווקא פעולותיה של ישראל בשטחים שהערימו קשיים על המשא ומתן, הוצנעו בדיווחים. הנטייה הזו של העיתונים להסתפק, מחד גיסא, בסיקור שטחי וחסר של הסוגיות המהותיות העומדות בבסיס הסכסוך ולהציג, מאידך גיסא, סיפור ברור לפיו הפלסטינים הם שנושאים באחריות לגורלו של המשא ומתן מצביעה על תמצית הבעייתיות בסיקור של ועידת אנאפוליס.

בשונה מרוב דו"חות המחקר הקודמים של "קשב", מנתח דו"ח זה סיקור של תהליך מדיני שאין בו אירועים דרמטיים. משא ומתן מדיני, שהוא מטבעו תהליך מתמשך, עלול לאבד מהאטרקטיביות שלו מבחינתה עיתונאית בהעדר אירועי צילום סנסציוניים. כידוע, התקשורת נוטה להבליט שערורייה, משבר או מחלוקת, ניצחון או אסון, צבועים בשחור ובלבן, ולא תהליכים אפורים ומורכבים של משא ומתן – אף שחשיבותם של אלה לא נופלת בהכרח משל אלה. שהרי, בסופו של דבר תהליך מדיני שמצליח או שנכשל יכול להשפיע על מציאות הסכסוך באופן עמוק יותר מאשר אירועי סנסציה חדשותיים שהתקשורת מטפחת בדרך כלל. לכשלים מהסוג המתואר בדו"ח זה יש, אם כן, גם לקח לעתיד; דיון ציבורי אמיתי על הסוגיות העומדות למו"מ לפתרון הסכסוך באזורנו יוכל להתקיים רק כאשר כלי התקשורת, מתווכי הידע העיקריים, יציידו את צרכניהם במידע מלא, מקיף, רציני וביקורתי, שיאפשר להם לגבש את עמדותיהם.

דו"ח זה בוחן את הסיקור התקשורתי של הנושא בשלושת העיתונים הגדולים "ידיעות אחרונות", "מעריב", ו"הארץ" בין התאריכים 1-30 בנובמבר 2007. בסך הכל נבדקו 755 ידיעות, מהן 192 ב"ידיעות אחרונות", 200 ב"מעריב" ו-363 ב"הארץ".

ככלל, ניתן לומר כי ההכנות לקראת הוועידה זכו לסיקור שוטף ויומיומי, אולם רק בשבוע שלפניה ובמהלכה הגיע הנושא לראש סדר היום התקשורתי. בשבועות שקדמו לוועידה עצמה, האפילו על התהליך המדיני נושאים אחרים כגון שביתת המורים ואירועי יום הזיכרון להירצחו של יצחק רבין. דיווחים על המשא ומתן זכו לכותרות ראשיות פעמים מעטות בלבד.

הפרק הראשון של הדו"ח עוסק בהתייחסותה של העיתונות הכתובה לתהליך הנמכת הציפיות מהוועידה – שתחילה הבטיחה לעסוק בכל "סוגיות הליבה", אך נחתמה בהצהרה כללית ללא כל התייחסות לסוגיות אלו. הפרק מראה כי הכותרות שיקפו ציפיות משתנות מהוועידה, מבלי לקיים דיון בעובדה שציפיות אלה מתחלפות חדשות לבקרים. דיון חשוב זה נדחק לשולי הסיקור, ונשאר בטורי פרשנות ובעמודי דעה.

הפרק השני עוסק בהבלטת ההערכות הצבאיות הפסימיות בנוגע לחולשתו של יושב ראש הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס, וחוסר מוכנותו לשלום. גם כאן תאמו הממצאים דפוסי סיקור של התקשורת הישראלית מתקופות קודמות – הבלטת חוסר יכולתה של מנהיגות הרשות הפלסטינית לקדם את השלום, ומהצד השני, הצנעה שיטתית של ביקורות על הערכות אלו וכן הצנעה של הערכות אחרות העוסקות דווקא בחולשתו וחוסר יכולתו של ראש ממשלת ישראל אהוד אולמרט .

הפרקים השלישי והרביעי עוסקים אף הם בדפוסי סיקור שדומים להם נמצאו בנושאים אחרים שקשורים בכיסוי הקונפליקט בעיתונות בישראל: הבלטה והצנעה של גילויי אלימות של שני הצדדים והבלטה והצנעה של צעדים בוני אמון שביצעו שני הצדדים. הפרק השלישי מראה כי עד לשבוע שקדם לפתיחת הוועידה העיתונות הכתובה כלל לא דנה בהשפעה האפשרית של אלימות מצד שני הצדדים על המשא ומתן. לעומת זאת, בשבוע שקדם לוועידה קישרו הכותרות החדשותיות בין אלימות פלסטינית לבין הוועידה וראו בכל פעולה כזו ניסיון פלסטיני לתקוע מקל בגלגליה ואף לחבל בה. קישור דומה בין גילויי אלימות או צעדים שליליים של ישראל לוועידה היה נדיר מאד, והשפעתם על היחסים והמשא ומתן בין הצדדים, כמעט ולא נדונה.

הפרק הרביעי עוסק בצד השני של המטבע – צעדים בוני אמון שביצעו שני הצדדים. הפרק מראה כי בעוד שהכותרות הציגו צעדים מסוימים של ישראל כמחוות של רצון טוב לקראת הוועידה המעידות על רצונה הכן של ישראל בשלום, בעומק הטקסטים התברר לעיתים כי לא מדובר בצעדים של ממש אלא בהצהרות בלבד. עוד התברר כי הצהרות אלו היו לפרקים תוצאה של לחץ אמריקאי כבד. כמו כן, רק בתוככי הטקסטים ובעמודים הפנימיים התברר כי ישראל התחייבה לבצע את ה"מחוות" הללו כבר בהסכם "מפת הדרכים" שנחתם בשנת 2002, אך טרם עשתה כן. על צעדים בוני אמון מצד הפלסטינים העיתונים כמעט ולא דיווחו; גם במקרים הנדירים בהם עשו זאת, היה זה ללא קישור לוועידה.

הפרק האחרון עוסק בסיקור הסוגיות שעלו על שולחן המשא ומתן בין הצדדים. הפרק מראה כי מידע בסיסי בנוגע למחלוקות היסודיות בין הצדדים הגיע לכותרות החדשותיות רק לעיתים נדירות.

נספח לדו"ח מצביע גם הוא על סיקור חסר ומראה כי התקשורת הכתובה מיעטה לדון בהשפעות האפשריות של הפיצול הפנימי ברשות הפלסטינית, בין הגדה המערבית ורצועת עזה, על עתיד המשא ומתן המדיני.

נספח נוסף מראה כי בשונה מסיקור המשא ומתן עם הפלסטינים, הכותרות שעסקו במגעים המדיניים עם סוריה שיקפו אופטימיות זהירה. האפשרות כי משא ומתן זה נועד בעיקר כדי להפעיל לחץ על הפלסטינים הוצנעה בשולי הסיקור.

סקירת הפרקים מצביעה על מאפיין המשותף לכל דפוסי הסיקור עליהם מצביע הדו"ח: סימני השאלה בנוגע למהות התהליך המדיני, המניעים שהובילו לכינוסו ורצינות כוונותיה של ישראל, נדחקו לשולי הסיקור.

 

האסיר איקס 2 - פרשה מסוכנת

פרשת האסיר איקס 2, לפי שני העיתונים הנפוצים במדינה, נעה בין "פירצה ביטחונית איומה" לבין סכנה מוחשית לדמוקרטיה. ומה מגלות האותיות הקטנות? האם העיתונות מבצעת את תפקידה? | להמשך >>

מה באמת היה אחוז ההצלחה של כיפת ברזל?

בין לוחמה פסיכולוגית, אינטרסים כספיים ופוליטיים, וקושי עיתונאי לפקפק בדובר צה"ל – קיבל הציבור הישראלי מידע מוטעה, באופן שמנע דיון מהותי על יכולתה של כיפת ברזל להגן על העורף הישראלי | להמשך >>

הצטרפו לרשימת תפוצה
כך תוכלו לסייע
contactusbig

וידאו קשב