מחקר תקשורת

עמוד ענן או מסך עשן?

סיקור המלחמה בעזה ב-2012 בטלוויזיה הישראלית
נובמבר 2012

מניתוח סיקור "מבצע עמוד ענן" עולה כי התקשורת הישראלית הציגה בהבלטה תפיסה אחידה, מיליטריסטית ולאומית: בכותרות החדשות המבצע הוצדק מבלי שנערך דיון משמעותי במטרותיו ובשאלה האם הוא שירת את האינטרסים של ישראל. במסגרת נרטיב זה לא רק תמכו שני ערוצי הטלוויזיה במלחמה, אלא הציגו תמונת עולם לפיה קיים קונסנזוס מלא לגביה בחברה הישראלית. ערוצי הטלוויזיה הציגו בכותרות תמונת עולם חד-ממדית גם כאשר פרטי מידע ופרשנויות שהיו בידיהם הציעו תמונת עולם אחרת, מורכבת יותר. הסיקור לא התבסס באופן פשוט על "המידע שהיה בידם", אלא על בחירה מערכתית: התמיכה במבצע הובלטה, ההתנגדות והביקורת הוצנעו. כתוצאה מכך אזרחי ישראל לא קיבלו למעשה את כל המידע שלו הם נזקקים כדי לגבש את החלטותיהם ודעתם כאזרחים במדינה דמוקרטית.

 


 

 

>> למחקר המלא

 

עוד על סיקור "מבצע עמוד ענן":

>> סבל ועוצמה: ניתוח ישראלי-פלסטיני – סיקור "מבצע עמוד ענן" בתקשורת הישראלית והפלסטינית

>> "עמוד ענן" או "מסך עשן"? התקשורת הישראלית בשעות הראשונות של מבצע צה"ל ברצועת עזה
>> איפה הנשים? מקומן של נשים במהדורות החדשות המרכזיות בשעת מלחמה
>> "דובר צה"ל מודיע" או דיווח חדשותי מקצועי?

>> מה באמת היה אחוז ההצלחה של כיפת ברזל במבצע עמוד ענן?

 


 

 

ב-14 בנובמבר 2012 פתחה ישראל בהתקפה צבאית רחבה על רצועת עזה, שזכתה בציבוריות הישראלית לשם "מבצע עמוד ענן", השם שאותו העניק צה"ל למלחמה. ההתקפה הצבאית, שנמשכה שמונה ימים והסתיימה בהפסקת אש, באה לאחר תקופה ארוכה של חילופי אש ספוראדיים בין הצדדים וכחודשיים לפני מועד הבחירות בישראל. היא החלה עם חיסולו של מפקד הזרוע הצבאית של החמאס, אחמד ג'עברי, בידי ישראל. לטענת גורמים רשמיים צעד זה היווה תגובה לירי טיל נ"ט מעזה לעבר ג'יפ צבאי ולירי רקטות לעבר יישובי הדרום.

 

במהלך המבצע נורו על ישראל 1,506 רקטות משטח רצועת עזה, 421 מהן, לפי טענת הצבא הישראלי, יורטו על ידי מערכת "כיפת ברזל". כתוצאה מירי הרקטות, נהרגו ארבעה אזרחים ושני חיילי צה"ל. עשרות אזרחים וחיילים נפצעו, רבים לקו בחרדה, מאות נמלטו מבתיהם ונגרם נזק לבתי מגורים ובתי עסק. מנגד, ישראל דיווחה שתקפה אווירית וארטילרית 1,450 מטרות ברצועת עזה. לפי דו"ח הארגון לזכויות האדם "בצלם", נהרגו בידי הצבא הישראלי 167 פלסטינים, מתוכם לפחות 87 אזרחים, שלא השתתפו בלחימה. כ-35% מההרוגים היו קטינים, בהם 20 ילדים וילדות מתחת לגיל 12. בהתקפות גם נפצעו כ-900 פלסטינים ונגרם נזק כבד לתשתיות ולכלכלה ברצועת עזה.

בנסיבות כאלה, שאלות כגון איזה צד אשם בסבל, מי הוא הקורבן ומי אחראי למצב, הופכות למהותיות בשני הצדדים. מחקרים מראים כי בחברות החיות במצב של סכסוך מתמשך וקשה, השיח הציבורי נוטה להגדיר "אותנו" כקורבנות ו"אותם" כאשמים. הצגה פשטנית שכזו מאפשרת לכל צד להתמקד ולהזדהות עם סבלו שלו ולהסיר מעליו כל אחריות למצב האלים.

אחד המנגנונים המרכזיים אשר מפיצים תמות הקשורות לסכסוך הוא העיתונות – המודפסת (עיתונים), המשודרת (טלוויזיה ורדיו) והמקוונת (אתרי חדשות ובלוגים). המידע העיתונאי מקיף באופן יום-יומי פלסטינים וישראלים ומהווה את מקור הידע המרכזי שלהם על "ההיסטוריה העכשווית" המתרחשת מול עיניהם.

המחקר הנוכחי בודק כיצד סיקרה התקשורת הישראלית את המלחמה בעזה ואיזו תמונת עולם עלתה מסיקור זה. הבדיקה נעשתה באמצעות ניתוח כל 18 מהדורות החדשות המרכזיות ששודרו בשני ערוצי הטלוויזיה המרכזיים, ערוץ 2 וערוץ 10, בתקופת המבצע: בין ה-14 לבין ה-22 בנובמבר 2012. ניתוח המהדורות מאפשר לזהות הן את תמונת העולם הדומיננטית, הבולטת והמובלטת, שהופיעה בכותרות החדשות, והן את התפיסות האלטרנטיביות שנדחקו והופיעו רק בשולי הסיקור.

ממצאי המחקר מראים כי התקשורת הישראלית הציגה בהבלטה – בכותרות המהדורות ובתחילתן – תפיסה אחידה, מיליטריסטית ולאומית. בכותרות החדשות המבצע הוצדק מבלי שנערך דיון משמעותי במטרותיו ובשאלה האם הוא שירת את האינטרסים של ישראל. על פי נרטיב זה ישראל היא הצד הצודק במלחמה, הקורבן, איננה אשמה או אחראית למלחמה. ישראל הוצגה כחזקה ומאוחדת מול האיום החיצוני וכנעלה מוסרית על הפלסטינים. במסגרת נרטיב זה לא רק תמכו שני ערוצי הטלוויזיה במלחמה, אלא הציגו תמונת עולם לפיה קיים קונסנזוס מלא לגביה בחברה הישראלית.

שני ערוצי הטלוויזיה הציגו בכותרות תמונת עולם חד-ממדית לפיה ישראל היא הקורבן "הטוב" והחמאס הוא התוקפן "הרע", גם כאשר פרטי מידע ופרשנויות שהיו בידיהם הציעו תמונת עולם אחרת, מורכבת יותר. לפי תמונת עולם זו המלחמה הייתה מבצע ישראלי מפוקפק, שמטרותיו וסיבותיו אינן ברורות, שעורר התנגדות גם בתוך חלקים מאוכלוסיית ישראל, שקשור אולי לאינטרסים פוליטיים, ושפירושו בעיקר פגיעה נוספת בחפים מפשע, בידי ממשלה שאיננה רוצה או איננה מסוגלת להגיע להסדר מדיני. במסגרת זו הוצגה תפיסת עולם של ייאוש וחוסר תקווה ביחס לסיכוי לפתרון צבאי ולהסדר מדיני גם יחד. אבל פריטי המידע והפרשנויות הללו נדחקו לשולי הסיקור, לא הובלטו בכותרותיהן, וכך למעשה הורדו מסדר היום הציבורי.

העובדה שמידע זה עמד לרשות ערוצי הטלוויזיה, אך הם בחרו להצניעו, מראה כי אופן הסיקור של ערוצי הטלוויזיה לא התבסס באופן פשוט על "המידע שהיה בידם", אלא על בחירה מערכתית את מה להבליט ואת מה להצניע: התמיכה במבצע הובלטה, ההתנגדות והביקורת הוצנעו.

אזרחי ישראל לא קיבלו למעשה את כל המידע שלו הם נזקקים כדי לגבש את החלטותיהם ודעתם כאזרחים במדינה דמוקרטית.

 

האסיר איקס 2 - פרשה מסוכנת

פרשת האסיר איקס 2, לפי שני העיתונים הנפוצים במדינה, נעה בין "פירצה ביטחונית איומה" לבין סכנה מוחשית לדמוקרטיה. ומה מגלות האותיות הקטנות? האם העיתונות מבצעת את תפקידה? | להמשך >>

מה באמת היה אחוז ההצלחה של כיפת ברזל?

בין לוחמה פסיכולוגית, אינטרסים כספיים ופוליטיים, וקושי עיתונאי לפקפק בדובר צה"ל – קיבל הציבור הישראלי מידע מוטעה, באופן שמנע דיון מהותי על יכולתה של כיפת ברזל להגן על העורף הישראלי | להמשך >>

הצטרפו לרשימת תפוצה
כך תוכלו לסייע
contactusbig

וידאו קשב