דרישות קשב לעיתונות הוגנת

פרשת "לאודר-אדלסון" היא תמרור אזהרה לחופש הביטוי בישראל


ספטמבר 2011

 

"קשב" מחזק ידיהם של העיתונאים שהתפטרו וקורא לרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו להפעיל סמכותה מול מנהלי ערוץ 10 ובעלי המניות שלו בהגנה על חופש העיתונות בישראל

 

ב-7 בינואר 2011 שודרה במהדורת חדשות שישי של ערוץ 10 ("השבוע") כתבת תחקיר על שלדון אדלסון, אחד ממקורביו המשפיעים ביותר של ראש הממשלה בנימין נתניהו, והבעלים של "ישראל היום", העיתון בעל התפוצה הגבוהה ביותר במדינה.


מספר חודשים לאחר שידור הכתבה איים אדלסון לתבוע את הערוץ בשל מספר אי דיוקים שפורסמו לכאורה בכתבה. במהלך המשא ומתן המשפטי בין הצדדים דרש רון לאודר, אחד מבעלי המניות המרכזיים בערוץ, לפרסם את נוסח ההתנצלות המלא שהעבירו אליו באי כוחו של אדלסון, שהוא גם ידידו האישי. עיתונאים בערוץ טענו כי לאודר איים שאם דרישתו לא תענה הוא יפסיק להעביר כספים לערוץ ויביא בכך לסגירתו.

נוכח איום זה שודר במהדורת "השבוע" של ערוץ 10 ב-9 בספטמבר הנוסח המדויק שתבע אדלסון, חרף התנגדותה הנחרצת של מערכת החדשות של הערוץ. ההתנצלות נוסחה באופן ברוטאלי וחסר תקדים. מנוסח ההתנצלות עולה, כי ערוץ 10 שידר כזבים בשני עניינים לפחות – מבלי שטרח לבדוק את תכני הפרסום קודם לשידור – תוך פגיעה חמורה בשמו של אדלסון. "לאחר שידור הכתבה בדקנו את ההאשמות. בדיקותינו גילו שהאשמות אלה היו – והינן – כוזבות לחלוטין", הוכתב, בין השאר, בנוסח ההתנצלות.

הכפייה הברוטאלית של ההתנצלות בידי תושב חוץ, בעל אינטרסים כלכליים ופוליטיים רבים בישראל, קוממה רבים מאנשי התקשורת בארץ.

 

ארגון "קשב" רואה בפרשה האמורה חצייה של קווים אדומים המאיימת על עקרונותיה של העיתונות החופשית במדינת ישראל. קיומה של תקשורת עמידה בפני לחצים כלכליים ופוליטיים חיונית לקיומה של דמוקרטיה.

 

פרשת "לאודר-אדלסון" אינה מתנהלת בחלל ריק. היא מצטרפת לניסיונות ההשתלטות של לשכת ראש הממשלה על רשות השידור באמצעות הצנחת מקורבים לתפקידי מפתח. כדוגמא, עיתונאים בכירים ברשות השידור העידו כי גורמים בלשכתו של בנימין נתניהו ניסו למנוע מהערוץ הראשון ומרשת ב' של קול ישראל לסקר באופן חופשי את אירועי המחאה החברתית של הקיץ החולף. עובדת היותו של אדלסון, המקורב לראש הממשלה, בעליו של העיתון הנפוץ במדינה, מעוררת גם היא, דאגה רבה.

החשש מפני כרסום מתמשך ועקבי בעקרונותיה של הדמוקרטיה הישראלית אינו מוגבל אך ורק לשוק התקשורת. בשנתיים האחרונות מועלות בכנסת, חדשות לבקרים, הצעות שמטרתן להגביל את זכויותיהם וחופש פעולתם של מיעוטים ולצמצם את החופש של גופים ופרטים לבקר את מדיניות השלטון.

הפרשה האחרונה מצביעה על סכנה נוספת ואמיתית לחופש הביטוי בישראל ולעתידה של התקשורת החופשית, אך היא מהווה גם פתח לתקווה: התפטרותם הקולקטיבית של כמה מבכירי מערכת החדשות של ערוץ 10 במחאה על פרסום ההתנצלות מהווה אות של כבוד. ויתור על מקום העבודה ועל עמדות של כוח והשפעה לשם הגנה על עקרונות חופש הביטוי, הוא הוכחה למקצועיותם וליושרם של העיתונאים והוא מהווה גילוי של אומץ לב אזרחי ראוי להערכה. "קשב" מבקש לחזק את ידם וקורא לרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו להפעיל את סמכותה מול מנהלי ערוץ 10 ובעלי המניות שלו בהגנה על חופש העיתונות בישראל.

 

לקריאה נוספת בנושא זה: הגרזן של שלדון / יזהר באר, מנכ"ל קשב (פורסם ב"העוקץ", 11.9.2011)

 

האסיר איקס 2 - פרשה מסוכנת

פרשת האסיר איקס 2, לפי שני העיתונים הנפוצים במדינה, נעה בין "פירצה ביטחונית איומה" לבין סכנה מוחשית לדמוקרטיה. ומה מגלות האותיות הקטנות? האם העיתונות מבצעת את תפקידה? | להמשך >>

מה באמת היה אחוז ההצלחה של כיפת ברזל?

בין לוחמה פסיכולוגית, אינטרסים כספיים ופוליטיים, וקושי עיתונאי לפקפק בדובר צה"ל – קיבל הציבור הישראלי מידע מוטעה, באופן שמנע דיון מהותי על יכולתה של כיפת ברזל להגן על העורף הישראלי | להמשך >>

הצטרפו לרשימת תפוצה
כך תוכלו לסייע
contactusbig

וידאו קשב