מחקר תקשורת

דפוסים בסיקור התקשורתי

כיצד מסקרים כלי התקשורת בישראל את הסכסוך הישראלי-פלסטיני?

 

מחקר רוחב, המתבסס על ניתוח של כל מחקרי קשב, מגלה כי אפשר להצביע על נושאים מרכזיים בסיקור, שהעיסוק בהם יוצר דפוס שלפיו ישראל שוחרת שלום ומקיימת הסכמים שנחתמו עימה – אך האלימות נכפית עליה מהצד הפלסטיני והערבי, שמוצג לעיתים כדמון ושטן מיתולוגי או לחילופין, כמי שלא מעוניין או מסוגל להגיע להסדר. כיצד מוצג, מופץ ומשומר הנרטיב לפיו הפלסטינים ומדינות ערב הם האשמים המרכזיים במצב הביטחוני והמדיני הרעוע באזור? וכיצד נרטיב זה מותאם לאירועים ספציפיים ולשינויים המתרחשים במציאות הצבאית, המדינית והכלכלית של האזור?

 


 

>> המחקר המלא: אין עם מי לדבר - אין מה לעשות: זרמי המעמקים של התקשורת הישראלית ביחסה לסכסוך הישראלי-פלסטיני

 


 

אף כי כ-60% מאזרחי ישראל היהודים תומכים בהסדר עם הפלסטינים בתנאים מסוימים, על בסיס רעיון שתי מדינות לשני עמים, בחינה של עמדות הציבור בדצמבר 2012 מעלה כי 67% מהישראלים היהודים סבורים כי אין כיום סיכוי לסיים את הסכסוך, מסיבות שאינן תלויות בישראל. כ-50% סבורים כי לפחות בשנים האחרונות ישראל לא החמיצה שום הזדמנות לקידום המו"מ המדיני.1 זאת ועוד, מאז 2011 הפך הנושא הכלכלי, ולא הביטחוני-מדיני, לנושא המרכזי המעסיק את הישראלים.

 

נתונים אלה ואחרים מראים כי חלקים ניכרים בציבור הישראלי איבדו את אמונתם ביכולת להגיע להסדר מדיני בין ישראל לבין הפלסטינים ומדינות ערב. הם משקפים תחושה של מבוי סתום, בלתי נמנע לכאורה: ידה של ישראל הושטה לשלום, והושבה ריקם.

עשרות מחקרים שערך ארגון קשב על הסיקור התקשרותי של הסכסוך הישראלי-פלסטיני בעיתונות הישראלית מאז 2004, מלמדים כי נרטיב זה הוא נרטיב דומיננטי ביותר בהם. שני חלקיו של הנרטיב – הן שישראל מושיטה כמיטב יכולתה יד לשלום והן כי האחריות להעדר ההסכם נעוץ בצד השני שאיננו מעוניין או איננו מסוגל – מתקבלים לרוב בתקשורת ללא ערעור, זוכים להבלטה ומופיעים בכותרות העיתונים ומהדורות החדשות, בעמודים הראשונים ובראשית המהדורות, תוך שהמידע בהם מוצג כ"עובדות". לעומת זאת, קולות אלטרנטיביים המערערים על נרטיב זה או חלקים ממנו, נבלעים לפי רוב באותיות הקטנות של הידיעות, בעמודים האחוריים ובסופי המהדורות, ובמאמרי דעות ופרשנות, שם הם מוצגים כ"דעות" ולא כ"עובדות", דבר המצניע קולות אלה ומעניק להם פחות סמכותיות.

כיצד מוצג, מופץ ומשומר הנרטיב לפיו הפלסטינים ומדינות ערב הם האשמים המרכזיים במצב הביטחוני והמדיני הרעוע באזור? וכיצד נרטיב זה מותאם לאירועים ספציפיים ולשינויים המתרחשים במציאות הצבאית, המדינית והכלכלית של האזור? באילו נושאים עוסק הסיקור וכיצד מסוקרים או ממוסגרים נושאים אלה? ואיך מוצגים הצדדים השונים בתוך הקונספציה הזו?

מחקר רוחב, המתבסס על ניתוח משותף (מטא-אנליסיס) של כל מחקרי קשב מגלה כי ניתן להצביע על נושאים מרכזיים בסיקור, שהעיסוק בהם יוצר במשותף את הדפוס לפיו ישראל שוחרת שלום ומקיימת הסכמים שנחתמו עימה אך האלימות נכפית על ישראל, על ידי הצד הפלסטיני והערבי, שמוצג לעיתים כדמון ושטן מיתולוגי או לחילופין, כמי שלא מעוניין או מסוגל להגיע להסדר. המחקר המתפרסם כאן ממחיש כיצד דפוסי הסיקור יוצרים ומשמרים שיח ציבורי עקבי שאינו מאפשר הבנה מורכבת של הסכסוך והתפתחויות במהלכו, ובכך גם משפיע רבות על התפתחויות אלה.

 

המחקר שלפניכם בוחן את דפוסי הסיקור המרכזיים של הסכסוך הישראלי-פלסטיני בתקשורת הישראלית מאז שנת 2004 ועד 2012. הוא מבוסס על ניתוח רוחבי של עשרות מחקרי אירוע, שכללו ניתוח איכותני של כמעט 35 אלף ידיעות, כתבות, פרשנויות וטורי דעה, ואשר עסקו בביטויים שונים של הסכסוך, מאז ימי חייו האחרונים של יאסר ערפאת, נשיא הרשות הפלסטינית ועד למבצע "עמוד ענן".

 

מהמחקר עולה כי במרכז הסיקור שלה מציגה התקשורת הישראלית תמונת עולם מיליטנטית, התומכת במלחמה ומביעה חוסר אמון לגבי הסדרים מדיניים. הסיקור הדומיננטי הזה, שמופיע בכותרות העיתונים ובראשי מהדורות הטלוויזיה, מסיר מעל ישראל את האחריות לסכסוך ולאירועים בו, ומטיל את עיקר האשמה באלימות על הפלסטינים. עם זאת, בשולי הסיקור נמצאים כל הזמן גם קולות, המאתגרים את תפיסת העולם הזאת מזוויות שונות. פירוש הדבר הוא שבידי התקשורת ישנן והיו גם עובדות ופרשנויות, הסותרות את תמונת העולם הדומיננטית. אולם, פרטי המידע מהסוג הזה מודרים באופן קבוע לשולי הסיקור. הם נותרים בשוליים, באותיות הקטנות בעיתונים ובעומקן של מהדורות החדשות בטלוויזיה, הרחק מעיניהם של רוב צרכני החדשות.

המחקר מציג דרכים רבות שבהן מבנה התקשורת הישראלית תמונת עולם דומיננטית, שבמסגרתה ישראל היא הצד החיובי, ה"בסדר" בסכסוך, בעוד הפלסטינים שהם התוקפנים והאכזריים, ה"לא בסדר". תמונת העולם שמציגה התקשורת הישראלית בפני קוראיה היא מוטה וחד-צדדית, סובלת מייצוג-יתר חיובי של ישראל ושלילי של הפלסטינים, ומתת-ייצוג של אירועים ומעשים המאירים את ישראל באור לא חיובי או את הצד השני באור חיובי. תמונת עולם זו מבנה את המציאות כמסוכנת ואלימה, שבה אין סיכוי לפתרון מדיני. זוהי הצגה מתמשכת של תמונת עולם, החוזרת על עצמה שוב ושוב בנסיבות שונות. זוהי תמונת עולם המופצת במידה זו אחרת בידי כל כלי התקשורת המרכזיים בישראל. זוהי תמונת עולם המשפיעה על צרכני התקשורת, המאמצים אותה באופן אוטומטי כמעט, ללא הטלת ספק, ומגבשים על בסיסה את דעותיהם. זוהי תמונת עולם חלקית ומסולפת, שתורמת גם לעיצוב המציאות, על כל המשמעויות הכרוכות בכך.

 

>> להורדת המחקר המלא

 


 

1. אפרים יער ותמר הרמן (2012), מדד השלום, אוניברסיטת תל אביב


 

האסיר איקס 2 - פרשה מסוכנת

פרשת האסיר איקס 2, לפי שני העיתונים הנפוצים במדינה, נעה בין "פירצה ביטחונית איומה" לבין סכנה מוחשית לדמוקרטיה. ומה מגלות האותיות הקטנות? האם העיתונות מבצעת את תפקידה? | להמשך >>

מה באמת היה אחוז ההצלחה של כיפת ברזל?

בין לוחמה פסיכולוגית, אינטרסים כספיים ופוליטיים, וקושי עיתונאי לפקפק בדובר צה"ל – קיבל הציבור הישראלי מידע מוטעה, באופן שמנע דיון מהותי על יכולתה של כיפת ברזל להגן על העורף הישראלי | להמשך >>

הצטרפו לרשימת תפוצה
כך תוכלו לסייע
contactusbig

וידאו קשב