פרוייקט מעקב תקשורת ישראלי - פלסטיני

מחקר מקביל ראשון של קשב ו-IPCC

המחקרים עוסקים בסיקור מותה של ג'וואהר אבו רחמה, כתוצאה משאיפת גז מדמיע בהפגנה נגד גדר ההפרדה בבילעין, בתקשורת הישראלית והפלסטינית

נובמבר 2011

 

מחקר זה הוא תוצר של פרויקט מעקב תקשורת (Press for Peace), המשותף משותף לארגון הישראלי קשב ולמרכז הבין-לאומי לשלום ולשיתוף פעולה (IPCC) הפלסטיני. ייחודו של הפרויקט מתבטא בשיתוף פעולה בין שני ארגונים משני צדי קו העימות, בעיצומו של סכסוך לאומי מתמשך. ייחודי לפרויקט זה הוא גם השימוש בכלים מתודולוגים מקוריים, שנועדו לשנות דפוסי סיקור בעייתיים של הסכסוך בכלי התקשורת של שני הצדדים. המאמץ המשותף נועד להשפיע על התקשורת לשמור על איפוק והוגנות ולמתן תופעות של הטיה, הסתה, דה-הומניזציה ודה-לגיטימציה של הצד השני.

 

דווקא לנוכח המשבר ביחסים בין העמים, ולמרות העדר הסימטריה בין מדינת ישראל והרשות הפלסטינית ובין אמצעי התקשורת בשני הצדדים, אנו גאים בהצלחתנו להציג מחקר משותף המצביע על שורה של כשלים בסיסיים בסיקור התקשורתי של הסכסוך. אנו רואים במחקר זה הישג גדול במאבק נגד שיבוש התודעה, למען יצירת סביבה תומכת אמון ושלום באזורנו.

סיפור מותה של אבו-רחמה הוא רק דוגמה אחת מתוך שרשרת מקרים בהם נהרגו אזרחים פלסטינים חפים מפשע, ובעקבות כך נפתח קרב גרסאות בין צה"ל לבין הפלסטינים באשר לאחריות למותם.

סיקור האירוע בתקשורת הישראלית
אירועים כאלו, בהם הקרב על דעת הקהל הופך לנושא המרכזי שעל סדר היום, מהווים מקרי בוחן מרתקים בכל הקשור להתנהלותה של התקשורת הישראלית. מקרים אלו מטילים ספק כבד בנוגע לנרטיב הישראלי, לפיו צה"ל הוא הצבא המוסרי בעולם, והצד הפלסטיני הוא האחראי לאלימות. ממחקרי קשב עולה כי במקרים כאלו התקשורת הישראלית נוטה להתגייס בקלות להגנה על שמה הטוב לכאורה של ישראל ושל צבאה, תוך זניחת כללי התנהלות עיתונאיים מקצועיים. גם במקרה זה, כמו במקרים רבים אחרים, אימצו כלי התקשורת באופן מוחלט את גרסת צה"ל למותה של אבו-רחמה. הם עשו זאת למרות סתירות מהותיות שהתגלו בגרסה זו ועל אף שגורמים בתוך מערכת הביטחון עצמה פקפקו באמינותה.

מעבר לכך, במקרה זה, כמו במקרים דומים בעבר, סיקור האירוע התמקד כמעט אך ורק בנושא קרב הגרסאות בין ישראל לפלסטינים, ובשאלה "האם הפלסטינים משקרים", תוך התעלמות מההקשר הרחב של הסיפור ומאחריותה של ישראל להתמשכות הסכסוך. שאלות רבות וחשובות, כגון סיבת ההפגנות נגד הגדר בבילעין, השפעת גדר ההפרדה על חיי הפלסטינים, אי קיום החלטת בג"ץ (נכון לזמן מותה של אבו-רחמה) משנת 2007 שדרשה להזיז את תוואי הגדר בבילעין, והעלאת שאלות ביקורתיות בכל הקשור לאמצעים לפיזור הפגנות בהם עושה צה"ל שימוש נרחב, כל אלה, כמעט ולא הוצגו לציבור הישראלי.

 

>> עלילת בילעין? סיקור פרשת מותה של ג'וואהר אבו רחמה בתקשורת הישראלית

 

סיקור האירוע בתקשורת הפלסטינית
בחינת סיקור מותה של אבו-רחמה מצביעה על דפוסי סיקור בעיתיים גם בתקשורת הפלסטינית. במקרה זה כמו במקרים רבים אחרים, נוצלה טרגדיה אישית לטובת קידומן של מטרות פוליטיות. הסיפור האישי של הקורבן הודר מהסיקור, אשר התמקד בעיקר בתגובות בכירי הרשות הפלסטינית לאירוע. שניים מתוך שלושת העיתונים שנבדקו במסגרת המחקר, אפילו לא פרסמו את תמונתה, כאשר העיתון השלישי פרסם את תמונת ארונה, עטוף בדגל פלסטין – תמונה שביקשה להדגיש את המשמעות הלאומית של מותה. סיקור שכזה משקף מגמות של דה הומניזציה המתקיימות בתקשורת הפלסטינית כלפי הפלסטינים עצמם.

סיקור האירוע שיקף גם את חוסר מקצועיותה של התקשורת הפלסטינית. העיתונאים הפלסטינים לא טרחו לגשת למקום האירוע עצמו, על אף היותו קרוב למערכות העיתונים הראשיים אשר ממוקמים ברמאללה, הם לא טרחו לראיין את משפחת הקורבן ולבדוק עובדות בסיסיות בנוגע לנסיבות מותה. כתוצאה מכך, הציגה התקשורת הפלסטינית בפני קוראיה מידע עובדתי חלקי ומבולבל, אשר לא התמודד באופן הולם עם טענות הצבא הישראלי.


>> ג'וואהר אבו רחמה: קדושה או אנושית? קריאה ביקורתית של התקשורת הפלסטינית


סיכום
ממצאי המחקר מראים כי כלי התקשורת הישראלים והפלסטינים מושפעים מכוחות פסיכולוגים-חברתיים רבי עוצמה. מותה של ג'וואהר אבו-רחמה ראוי לציון, כיוון שהוא שימש כלי במאבק התודעתי על דעת הקהל המקומית והבינלאומית בשני הצדדים.

אנו מקווים כי פעילותנו המשותפת בניתוח סיקור פרשת מותה של ג'וואהר אבו-רחמה תעודד חשיבה ביקורתית בציבור צרכני התקשורת בישראל ובפלסטין, ובקרב העיתונאים בשני הצדדים וכי היא תעודד סיקור הוגן יותר של הסכסוך. אנו מאמינים כי סיקור אשר יציג בפני האזרחים את המידע העובדתי המגוון והמלא ביותר האפשרי, יאפשר להם להתמודד עם תמונת המציאות המורכבת, כך שיוכלו לגבש את עמדותיהם באשר לסכסוך ולגבי הצד השני באופן מושכל.

 

האסיר איקס 2 - פרשה מסוכנת

פרשת האסיר איקס 2, לפי שני העיתונים הנפוצים במדינה, נעה בין "פירצה ביטחונית איומה" לבין סכנה מוחשית לדמוקרטיה. ומה מגלות האותיות הקטנות? האם העיתונות מבצעת את תפקידה? | להמשך >>

מה באמת היה אחוז ההצלחה של כיפת ברזל?

בין לוחמה פסיכולוגית, אינטרסים כספיים ופוליטיים, וקושי עיתונאי לפקפק בדובר צה"ל – קיבל הציבור הישראלי מידע מוטעה, באופן שמנע דיון מהותי על יכולתה של כיפת ברזל להגן על העורף הישראלי | להמשך >>

הצטרפו לרשימת תפוצה
כך תוכלו לסייע
contactusbig

וידאו קשב